רגע לפני שנגיע לסדנת קוקטיילים , אם נחפש במילון העברי את ההגדרה למילה "קוקטייל", סביר להניח שנמצא הגדרה כמו:

קוֹקְטֵיְיל – שֵׁם עֶצֶם, זֵכֶר

1.תַּעֲרֹבֶת מַשְׁקָאוֹת, לָרַב אַלְכּוֹהוֹלִיִּים

2. שֵׁם כְּלָלִי לְתַעֲרוֹבֶת מִכָּל סוּג

(מתוך אתר מילון "מילוג")

טוב, בעברית זה ממש קל, כי מובן שמקור המילה הוא לא בעברית אלא באנגלית. שם מתחילה העלילה להסתבך. המילה cocktail. בנויה משתי מילים. כשלכל אחת מהן מספר משמעויות: cock ו-tail. הסיפור, או הסיפורים מאחורי מקור המילה "קוקטייל" כפי שהיא מוכרת לנו היום מרתקים. כמו בכל עלילה טובה, כדאי לנסות להתחקות אחר המקור.

מילה מאיתנו: לפני שנתעמק בכתבה, אם כבר ללמוד על המקור המסתורי של המילה "קוקטייל", למה לא לעשות את זה דרך חוויה מעשית ומלאת צבעים וארומה בסדנת קוקטיילים מקצועית? מוזמנים לחוות את החוויה המלאה.

כשהקוקטייל היה רק מילה ולפני שהייתה סדנת קוקטיילים

בתחילת הדרך, כפי שנבין מיד ממילון אוקספורד לאנגלית. המילה היתה בעלת אופי מעט תיאורי. עוד לפני שהמילה "קוקטייל" קבלה את המשמעות שאנו מכירים היום. לא היה לה כמעט קשר לעולם הברים. כך, מצאה עצמה המילה "קוקטייל" בהתייחסות לנושאים שונים ומגוונים, עוד לפני שהשתרבבה את מאחורי הבר.

הָיֹה הָיוּ פעם תרנגול וסוס מרוץ לא-גזעי

כאשר מנסים להתחקות אחר המקור. מילון אוקספורד לאנגלית הוא נקודת התחלה טובה. מילון זה מאשר שהשימו שהמקורי במילה "קוקטייל" היה לתיאור סוס עם זנב כמו של תרנגול, כלומר בולט מעלה ולא מטה. בהמשך, משמעות המילה התפתחה לסוס מרוץ שלא היה מגזע טהור. אלא מעורב. לפיכך, נטען כי משמעות המילה "קוקטייל" באנגלית היא למשקה מעורב. מהול, בדומה לסוס המרוץ.

ההקשר הסאטירי

המילה "קוקטייל" נכנסה לראשונה לעולם הדפוס בשנת 1798 דרך דפי ה"מורנינג פוסט" וה"גאזטיר" של לונדון. בהערה סאטירית על ראש הממשלה דאז. ויליאם פיט. הכתבה פורסמה בעקבות זכייתו של בעל פאב בלוטו וזו כללה רשימת חובות של פוליטיקאים שונים עבור משקאות. חוקרים של תרבות המשקאות והלשון משערים שהמילה cock-tail שימשה אז בצורה דו-משמעית: גם כמשהו מעורר וגם כביטוי מיני או סאטירי.  הסבר זה נשמע סביר למדי, בהתחשב בכך שפיט לא היה נשוי וכל חייו היו נתונים לשמועות ולעקיצות ציבוריות בנושא חייו הפרטיים.

חקלאות אמריקאית מתרעננת

בהמשך, המילה "קוקטייל" הופיעה ב-1803 בעיתון חקלאי אמריקאי בשם "קבינט החקלאי". בקטע הומוריסטי המתאר יום בחיי אדם. בקטע זה צוין כי "לגם כוס קוקטייל שהייתה "מצוינת לראש"". ככל הנראה מדובר ברמיזה להשפעה המרעננת לאחר לילה של שתייה. הטקסט אינו מספק הגדרה מדויקת למשקה, אך מרמז כי מדובר במשקה מחזק או מרפא. כל אלו עדין לא היו ההגדרה השגורה כיום, שכן זו התפתחה רק מעט מאוחר יותר.

הולדת המקור: ההגדרה הרשמית כמשקה אלכוהולי

למרות שני אזכורים מוקדמים אלה. יום הולדתו של הקוקטייל נחגג ב-13 במאי. הודות לקורא שכתב לעיתון אחר בשם "The Balance and Columbian Repository".הקורא תהה לפשר מילה שהתפרסמה באחת הכתבות. ב-13 במאי 1806, השיב לו העורך עם ההגדרה הידוע הראשונה לקוקטייל;

"קוקטייל, אם כן, הוא משקה מעורר, המורכב ממשקאות חריפים מכל סוג. סוכר, מים ומשקאות מרירים. הוא נקרא גם. "ביטר-סלינג". והוא אמור להיות מעין "שיקוי תעמולתי" מצוין, בכך שהוא גורם ללב להתרגש ולהיות נועז. ובו בזמן הוא מלטף את הראש. נאמר שהוא גם שימושי מאוד למועמד דמוקרטי: כי אדם שבלע כוס ממנו. מוכן לבלוע כל דבר אחר." [כך במקור]

נקודה למחשבה: אין ספק שהמעבר מהקשר סאטירי ב-1798 למשקה מוכר החל מ-1806, מצביע על התפתחות תרבות השתייה והבידור באותה תקופה. התפתחות ממנה כולנו נהנים עד היום. מה שהתחיל לפני יותר מ-200 שנה במאמר עיתונאי סאטירי, הפך היום לאמנות של ממש. סדנת קוקטיילים מאפשרת לטעום את ההיסטוריה ולחוות אותה הלכה למעשה.

8 סיפורים יפים ומקוריים על מקור המילה "קוקטייל"

איש אינו יודע בוודאות מה הוא מקור המילה. זה משהו שגם סדנת קוקטיילים מקצועית לא בטוח תוכל לספק (אם כי תספק כלים מעשיים ומהנים אחרים). למרות שבמקור התייחסה לסוג אחד של משקה מעורב, כיום זהו מונח למשקאות מעורבים באופן כללי.

אם עד עכשיו היה מבלבל. אנחנו שמחים להציג בפניכם עוד כמה גרסאות משעשעות בהן נתקלנו בהתחקות אחר מקור המילה:

1. בירה אנגלית: קוק-אייל היה בירה אנגלית עתיקה, מתובלת. המילה הכלילה גם משקאות אחרים וקבלה את האות t.
2. שאריות החבית: בכמה פונדקים ישנים. שאריות האלכוהול האחרונות מחביות המשקאות החריפים. הידועות בשם קוקטיילים. הן הושלכו יחד. ונמכרו בזול.
3. נסיכה אצטקית: אציל אצטקי הורה פעם לבתו, הנסיכה קסוצ'יטל, להגיש משקה מעורב לאורח. שמה נכנס לשפה והשתבש כ-'קוקטייל'.
4. עקרב מערב-אפריקאי: המילה מגיעה מהמילה המערב-אפריקאית קַקַטֵל, שמשמעותה 'עקרב'. השם מרמז על הדמיון בין העוקץ שבקצה זנב בעקרב לזה של הקוקטייל.
5. מצרפת לאמריקה: קוקטל היה מונח למשקה מעורב בבורדו, שהפך במהירות ל 'קוקטייל' באמריקה. קוקטייה בצרפתית הוא כוס ביצים, הכלי שבו אנטואן-אמדה פיישו, הכין את תערובותיו. הגייה אנגלו-אמריקאית הפכה אותו במהירות ל'קוקטייל'.
6. זנב תרנגולת לקישוט: בטסי פלנגן, בעלת פונדק במהלך המהפכה האמריקאית, גנבה תרנגולות של שכן כדי להגיש אותן לכמה חיילים צרפתים שנלחמו לצד אמריקה. היא השתמשה בנוצות מזנבותיהם כדי לקשט את המשקאות שלהם. החיילים הריעו: 'Vive le cock-tail'.
7. מלחים במקסיקו: בפונדק מקסיקני, מלחים אנגלים שמו לב שמשקאות מעורבים עורבבו עם שורש של צמח שמשמעותו באנגלית היא 'זנב תרנגול': המלחים הביאו את השם לאנגליה, ומשם לארצות-הברית.
8. בחזרה למקורות: אנחנו נשארים עם הגרסה של מילון אוקספורד לאנגלית. המונח האנגלי לסוס עם זנב מקוטע הוא לזן מעורב. לפיכך, קוקטייל הוא משקה מעורב.

הידעתם? למילה קוקטייל נעשו מספר ניסיונות עיברות, כמו מרקח למשל, כיום, המילה העברית התקנית המקובלת עבור קוקטייל היא מִמְּזַג. שלא תגידו שלא ידעתם!

הגרסה שאתם תבחרו בסדנת קוקטיילים הבאה

מאחר ואין לדעת מה מקור המילה "קוקטייל". אנחנו מזמינים אתכם לבחור לכם את הסיפור שאהבתם, או שמצאתם אותו כאמין במיוחד. בסופו של דבר, גם אם אין הסכמה חד משמעית על מקור השם. אין ספק שהקוקטייל הפך עם השנים לסמל של יצירתיות, סטייל, וחוויה חברתית מהנה. עכשיו, כשאתם יודעים את הסיפורים מאחורי מקור המילה "קוקטייל". הגיע הזמן לגלות איך זה מרגיש להכין אחד בעצמכם. אין כמו סדנת קוקטיילים חווייתית, טעימה ומעשירה.

מוזמנים לבחור את סדנת הקוקטיילים המתאימה לכם ביותר! מתוך מגוון הסדנאות שאנחנו מציעים בבר מאסטר. בואו לחוות חוויה. שאם רק תתנו לה, תערבב לכם היסטוריה קלאסית ועדכניות תוססת בכוס

The post סדנת קוקטיילים , היסטוריה בכוס: המילה קוקטייל מיתוסים? appeared first on בר מאסטר.

ישנן כמה סיבות לכך שסדנאות קוקטיילים הפכו למבוקשות כל כך בעשור האחרון. הן מציעות שילוב מדויק בין תוכן איכותי לבידור קליל, פונות למגוון סוגי קהל, ומציעות ערך מוסף שנשאר גם אחרי שהערב מסתיים. אם אתם מחפשים פעילות פנאי איכותית שהיא רק ההתחלה, סדנת קוקטיילים היא הבחירה הנכונה. עם טכניקות חדשות ויצירתיות, תוכלו להפתיע בבית את עצמכם ואת האורחים. בעיקר תבינו שזה הרבה מעבר לטרנד, אלא חוויה שזוכרים ונהנים ממנה למשך זמן רב. רק ההתחלה, כבר כתבנו? אז בואו נמשיך.

למה כולם מדברים על סדנת קוקטיילים ומה גורם להן להפוך לטרנד שנשאר?

בשנים האחרונות נדמה שכולם מדברים על סדנאות קוקטיילים: זוגות, קבוצות חברים, צוותי עבודה ואפילו משפחות. סדנה כזו מציעה קסם, שאת חלקו מיד נפרט, ומאפשרת לכל אחד ואחת להפוך לברמן לערב אחד.

הרבה יותר מ"רק דרינק"

סדנת קוקטיילים היא חווית היכרות עם עולם המיקסולוגיה. עולם מרתק החושף את הסודות של חומרי גלם, טכניקות ערבוב, ועוד. בשלב הבא ממשיכים בהתנסות מעשית, עם שייקרים, כוסות מסוגננות, ואנרגיות מסוג אחר. מדובר בחוויה חושית שלמה של צבעים, ריחות וטעמים.

ועוד משהו: אוהבים להרגיש את ההצלחה שלכם? מעולה, כי הסדנה מביאה איתה סיפוק נפלא של הצלחה מיידית, כן! גם אתם תמזגו את הקוקטיילים האהובים עליכם בצורה מקצועית.

כולם מוזמנים לבר

אחד הסודות להצלחה של סדנאות הקוקטיילים טמון בהתאמה הרחבה שלהן לקהל מגוון:

• זוגות: סדנת קוקטיילים היא הזדמנות לערב רומנטי מסוג אחר, בו חווים חוויה ייחודית משותפת.
• חברים: חגיגת ימי הולדת, מסיבות רווקים ורווקות או סתם ערב שווה ביחד בסדנת קוקטיילים.
• צוותים: הסדנה מספקת פעילות גיבוש מושלמת שמחברת בין אנשים דרך יצירה ושיתוף פעולה.

  

• משפחות: אירועים משפחתיים בהם משולבת סדנת קוקטיילים הם אירועים מסוג אחר לגמרי.

מה קורה באמת בתוך סדנת קוקטיילים ?

אם עדין לא השתתפתם בסדנת קוקטיילים, כדאי שתדעו מה שיש לסדנה כזו להציע לכם. סדנת קוקטיילים טובה היא חוויה מובנית, מרתקת וממש טעימה.

שלב ראשון: בואו נכיר

הסדנה נפתחת בהיכרות עם העולם שמאחורי הבר:

• ציוד: הסברים על סוגי הכוסות, השייקר, ג'יגר, כפית הבר וכלים נוספים שאולי עוד לא יצא לכם להכיר.
• חומרים: הכרות עם חומרי הגלם המרכיבים את הקוקטיילים השונים; בסיסי אלכוהול, מיצים טבעיים, סירופים, תוספות ועוד.
• טכניקה: תוך כדי השלבים השונים של סדנת הקוקטיילים מקבלים הסברים ומגלים איך מרכיבים קוקטייל בצורה נכונה ומאוזנת מבחינת טעמים ונראות.

שלב שני: בואו נעשה

כבר מהשלבים הראשונים, אתם תכינו בעצמכם: תשקלו, תערבבו, תנערו ותגישו. כל אחד מתנסה בהכנת קוקטיילים, לומד איך לשדרג כל משקה קטן, ואפילו ישנה הזדמנות להיחשף לכמה מהלכי פלרינג מקצועיים (ה"שואו", ה"ואו" תקראו לזה איך שתרצו). בסופה של סדנת הקוקטיילים אתם תכינו קוקטיילים מההתחלה ועד להגשה (והלגימה), בצורה הכי מקצועית שניתן. תרשמו לעצמכם להיות מופתעים.

סדנה שהיא חוויה

האווירה הייחודית הנוצרת בסדנאות קוקטיילים היא שונה מכל מה שהכרתם עד כה. יש בה שילוב מדויק והרמוני בין תוכן מעניין להנחיה מקצועית ובין משקאות צבעוניים לצחוק מתגלגל. כל אלו יחד יוצרים סדנה שהיא חוויה. לא צריך ניסיון, רק ראש פתוח ורצון לחוות חוויה שמרגישה כמו חגיגה.

מהבר לשגרה: סדנת קוקטיילים שלא תצאו ממנה אותו דבר

סדנת קוקטיילים היא פתח לעולם של ביטחון עצמי, יצירתיות ודיוק, לא פחות ממה שהיא פתח לעולם של שייקרים, צבעים וטעמים. בחוויית הלמידה ובכלים שמתקבלים בסדנת קוקטיילים יש ערך מוסף מאוד ייחודי:

חיזוק ביטחון-עצמי ויצירתיות

בסדנת קוקטיילים לומדים להתנסות, לטעום, לשלב טעמים ולעשות טעויות בלי לחץ. זהו אימון מעשי שמאפשר לפתח ביטחון ביכולות האישיות ולהעז ליצור דברים חדשים. ההצלחה כבר בקוקטייל הראשון מחזקת את ההרגשה האישית ומעודדת חשיבה יצירתית שלא מוגבלת רק לתחום המשקאות.

פיתוח חושים קולינריים ודיוק

לימוד ערבוב נכון של רכיבים ושימת לב לפרטים כמו שקילה, בחירת חומרי הגלם ודיוק בדרך ההגשה משדרגים את החושים הקולינריים. עם הזמן, לומדים להרגיש את הטעמים המדויקים, לאזן בין חמוץ, מתוק, ואפילו מרירות. אלו, מסייעים בפיתוח טעם אישי ומדויק שמשפר את הכנת המשקה וההנאה מלגימתו.

פשוט לארח אחרת

סדנת הקוקטיילים מעניקה כלים להפוך את האירוח בבית לחוויה ייחודית. מדובר ביצירת אווירה שונה ומרגשת, בה ניתן להרשים ולהפתיע חברים ובני משפחה, תוך כדי הכנת משקאות. כך, האירוח הופך לאישי, מיוחד ויצירתי הרבה יותר מכל מה שאתם והאורחים שלכם חוויתם עד כה.

שגרה של יצירתיות – לא למסיבות בלבד

אחד הדברים היפים באמת שקורה אחרי סדנת קוקטיילים הוא איזה-שהוא שינוי בגישה. פתאום, ערב סתמי באמצע השבוע הופך להזדמנות לנסות משהו חדש. אתם תתחילו לגלות שנוצרות פתאום הרבה הזדמנויות להתחדש ביצירתיות וליצור בעצמכם לעצמכם (ולחברים, למשפחה, לבני הזוג ועוד) קוקטיילים מרעננים ומפתיעים. סדנת קוקטיילים היא חוויה שלא נשארת מאחור. היא נכנסת הביתה ולשגרת החיים בכך שהיא מאפשרת לחוות, לטעום וליהנות בדרכים חדשות.

לעשות שמח גם בבית: כל מה שסדנת קוקטיילים נותנת לכם

כבר חוויתם סדנת קוקטיילים? אתם בטח מלאים בהשראה. השאלה המתבקשת היא, מה עכשיו? מה באמת לוקחים איתנו הביתה אחרי שהכוסות נשטפו, הבקבוקים נאטמו והאורות כבו? מסתבר שהרבה יותר משנדמה.

מתכונים, טיפים וטכניקות – ארגז כלים אישי

כשמשתתפים בסדנה ומגלים שאפשר באמת להכין לבד קוקטייל "ואו", זה רגע מיוחד. כדי שכל אחת ואחד יוכלו לקחת את החוויה הזו הביתה, סדנת קוקטיילים מעשירה בכמה כלים פרקטיים חשובים:

• מתכונים: בסדנה תחשפו למתכונים ברורים ומפורטים למגוון של קוקטיילים מוכרים.
• טיפים: כאלו שרק מקצוענים יכולים לתת, כמו איזונים מדויקים בין חמוץ למתוק, כמויות קרח ועוד.
• טאץ': כדי שתוכלו לדייק את המגע האישי שלכם, כדאי שתכירו את הטריקים הקטנים-גדולים שמשדרגים כל משקה; מתוספות מפתיעות וסירופים ייחודית ועד שיטות הגשה אסתטיות.

מתחילים להרכיב בר ביתי – זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה

מאוד טבעי לצאת מסדנת קוקטיילים ולרצות להקים איזה בר ביתי. לא משהו היסטרי, אלא להתחיל ממשהו "בקטנה". אל תטעו לחשוב שצריך מלא כסף כדי להתחיל את התחביב השווה הזה. יתכן ותגלו שזה קל ונגיש מששערתם. להקמת בר ביתי נקדיש כתבה נפרדת ובכל זאת אנחנו רוצים לתת לכם כמה טיפים. מדובר בטיפים בסיסיים שיספקו לכם חומר למחשבה וגם כלים להבין טוב יותר איך אתם רוצים שהבר הביתי שלכם יראה. החדשות הטובות הן שלא צריך תקציב ענק או ציוד מקצועי. כל מה שצריך זו גישה יצירתית, מעט ידע, והרבה סקרנות.

ציוד בסיסי מומלץ שיהיה בבית

הבסיס להצלחה נמצא בכלים הנכונים, אבל לא צריך להגזים. הנה רשימה מצומצמת וממוקדת:

• שייקר: הכלי המרכזי לערבוב קוקטיילים קרים עם קרח
• ג'יגר: מספק מדידה מקצועית המאפשרת  דיוק בטעמים
• כף ערבוב לקוקטיילים: לערבוב עדין של קוקטיילים בכוס הגשה
• סטריינר: לסינון קרח או חתיכות פרי
• כוסות: חשוב לזכור שהכוס הנכונה מוסיפה לחוויית הלגימה

אלכוהול וליקרים שכדאי להתחיל איתם

בחרנו כמה מרכיבים בסיסיים שפותחים אינספור אפשרויות:

• וודקה: נייטרלית, קלה לערבוב ומתאימה להרבה קוקטיילים
• רום לבן: נהדר למוחיטו, דאיקירי וקוקטיילים טרופיים
• ג'ין: מתאים לבעלי חך יותר הרפתקני, ומשתלב נפלא עם עשבי תיבול
• ליקר תפוזים: בסיס למרגריטה וקוקטיילים רבים נוספים
• ורמוט מתוק או יבש: לאוהבי קלאסיות כמו נגרוני או מרטיני
• ביטר אנגוסטורה: כמה טיפות שמוסיפות עומק כמעט לכל משקה

הבאתי מהבית, או הגינה – תבלינים, פירות ועשבי תיבול

אחד מסודות המיקסולוגיה הביתית הוא שהרבה מהמרכיבים כבר נמצאים במטבח שלכם ואולי אתם מגדלים אותם בעצמכם:

• עשבי תיבול טריים: נענע, בזיליקום, רוזמרין או טימין
• פירות טריים: תותים, לימונים, תפוזים, אננס, מלפפון או ג'ינג'ר טרי. אלו יכולים להיכתש או לקשט
• תבלינים יבשים: קינמון, הל, פלפל אנגלי או אפילו פלפל שחור
• דבש, סירופ סוכר או סירופ מייפל: להמתקה טבעית במקום ליקרים מוכנים

סדנת קוקטיילים – אל חשש, יותר נגיש ממה שנדמה

להפוך למיקסולוג חובב לא דורש הכשרה מקצועית או בר שלם עם המון בקבוקים. כמו הרבה דברים גם זה מתחים בצעדים קטנים, כמו ערבוב של משקה אחד, פעם בשבוע, עם מרכיב חדש או רעיון שראיתם. אתם תגלו רגעים של הנאה, מחשבה, דיוקים, איזונים והרבה טעם. אז תרשו לעצמכם לפתוח את הדלת לעולם הקוקטיילים.

יש למה לחכות: נשארתם עם טעם של עוד? מעולה! אנחנו עובדים על יצירת המדריך המלא לברמן הביתי. כך שיש טעם בקריאה נוספת.

רוצים לגלות בעצמכם איך זה מרגיש להרכיב את הקוקטייל המושלם? הירשמו עכשיו לסדנת קוקטיילים המתאימה לכם והצטרפו לחוויה שתשנה את הדרך שבה אתם שותים, יוצרים ומארחים

"תמונות באדיבות חברת הכרם"

The post סדנת קוקטיילים והרגע שבו הקסם מתחיל appeared first on בר מאסטר.

בואו נצלול יחד אל מקורות הקוקטייל , נגלה מאיפה הגיע, איך נוצר ומה מקור השם, כשתוך כדי, גם נתוודע לסוד הקסם שמשאיר אותו פופולרי בברים, סדנאות קוקטיילים ואירוח ביתי יוקרתי.

מרגריטה – קווים לדמותה

שם ומשפחה: קוקטייל המרגריטה הוא חלק ממשפחת ה"סאוור".

מרכיבים מסורתיים: טקילה, ליקר תפוזים טריפל סק ומיץ ליים.

הגשה: לרוב מגישים את הקוקטייל ישר בכוס מרגריטה או מעל קרח בכוס אולד פאשן. לחלופין, ניתן גם לערבל אותו בבלנדר עם קרח ולהגיש אותה במרקם קרח כתוש. לרוב הוא מוגש בכוס עם שוליים מצופים מלח.

מה שהתחיל כטעות חיננית במיוחד – טקילה דייזי (1936)

מרגריטה, היא המילה הספרדית לפרח החיננית (דייזי, באנגלית) וסביר מאוד להניח שהקוקטייל, הוא למעשה גרסה מקסיקנית לקוקטייל ממשפחת "דייזי", משפחת קוקטיילים, שמקורה בתקופה הויקטוריאנית, המורכבים מיץ הדרים, ממתיק כמו סירופ או ליקר, ובסיס אלכוהולי. האזכור הראשון לטקילה דייזי הופיע ביולי 1936 בעיתון  Moville Mail בכתבה שפרסם ג'יימס גרהם, עורך העיתון. בה כתב על ביקורו במקסיקו. בכתבה, גרהם מתאר ביקור בבר מקומי בשם "ביתו של הטקילה דייזי המפורסם". שם הברמן סיפר, שהמשקה נוצר במקרה כשלקח בטעות בקבוק שגוי בזמן הכנת קוקטייל. בסופו של דבר הלקוחה כל כך נהנתה מהקוקטייל שנוצר, כך שהזמינה אותו שוב ושוב והפיצה את השמועה לגביו.

המצאה של הממלכה הבריטית – פיקדור (1937)

בספרו Cafe Royal Cocktail Book , הברמן הבריטי בילי טארלינג מציג ב-1937 גרסה מוקדמת של הקוקטייל בשם "פיקדור". מדובר במתכון זהה לפרופורציות של המרגריטה של ימינו, שהופיע כ-15 שנים לפני אזכור המרגריטה, מה שמעלה את האפשרות שהמקור שלה הוא למעשה בריטי.

התפתחות הפיקדור לטקילה סאוור (1939)

בספר The World Famous Cotton Club: 1939 Book of Mixed Drinks  של הברמן הניו-יורקי צ'רלי קונולי מופיע מתכון בשם "טקילה סאוור", שכולל את אותם המרכיבים של הפיקדור, אך עם תוספת שוליים מצופי מלח ופלח ליים – אלמנטים שהפכו אותו למרגריטה קלאסית.

חשוב לדעת: הטקילה סוואר של קונולי היא בהחלט מרגריטה, כיוון שהיא טקילה ממותקת עם ליקר תפוזים.

3 רכיבים: פשטות ודיוק בתחילת הדרך מתכון לטקילה סוואר מ-1939

מצרכים:

1. 1.5 אונקיות טקילה
2. 0.5 אונקיה קוואנטרו
3. מיץ מ-1/2 ליים

אופן ההכנה: מנערים את כל החומרים עם קרח כתוש, מסננים לתוך כוס קוקטייל, מרופדת בקליפה של ליים ששפתה מצופה במלח, מקשטים בפרוסת ליים ומגישים.

לקרוא לקוקטייל בשמו: מרגריטה! (1953)

האזכור המתועד הראשון של הקוקטיילים "טקילה דייזי", "טקילה סאוור" תחת השם "מרגריטה" הופיע בספטמבר 1953 בעיתון בקליפורניה בשם The Press Democrat  שם מייקל דרמסט כתב טור על חופשתו במקסיקו שהיתה מלווה בהרבה קוקטיילי מרגריטה. בטור כתב: "האינפלציה במקסיקו לא השפיעה על מחיר המרגריטות… המרגריטה מורכבת מטקילה, קואנטרו ומיץ לימון, ומוגשת בכוס ששפתה נטבלה במלח… המחיר? 50 סנט לכוס."

פרסומים של מרגריטה

בדצמבר 1952 במגזין Esquire מופיע מתכון למרגריטה המכיל אונקיה אחת של טקילה, נגיעה של טריפל סק ומיץ מחצי ליים או לימון. המתכון לקוקטייל הופיע תחת תיאור ציורי במיוחד: "היא ממקסיקו…והיא יפהפייה למראה, מרגשת ומעוררת." בהמשך, זכה קוקטייל המרגריטה לאזכורים נוספים שמיצבו אותו כקוקטייל מפורסם במיוחד וביניהם ב-1954 בטור "סיטיסייד" של ג'ין שרמן בעיתון Los Angeles Times וב-1955 בטור ואלי רמבלינגס של דייב הימלין בעיתון The Van Nuys News. בטור זה מזכיר הימלין את שמו של ג'וני דרסר, ברמן ראשי ב- McHenry’s Tail o’ the Cock כמי שיצר את המרגריטה עוד ב-1937.

מיתוסים, אגדות וקוקטייל אחד: מי באמת המציא את המרגריטה ואת שמה?

על אף שג'וני דרסר הוא אחד מיני רבים שקרא לקוקטייל "מרגריטה". לשאלה הזו ישנן כמה תשובות המציגות גרסאות שונות. את המשקה מלווים מיתוסים שונים ומרתקים שנציג את חלקם:

1. נשים שמנערות את עולם הקוקטיילים: הזווית הנשית סביב מקורות המרגריטה זוכה להבלטה דרך טענתה של שרה מוראלס, מומחית לפולקלור מקסיקני, לפיה המשקה הומצא בשנת 1930 על ידי דונה ברטה, שהיתה בעלים של בר בטקסקו, מקסיקו. אם אכן כך, המרגריטה היא לא רק קוקטייל אהוב. אלא גם עדות לחדשנות ולנוכחות הנשית בעולם הברים. שנשלט היסטורית על ידי גברים.

   

2. המרגריטה של דני נגרטה – אהבה, מלח, וקוקטייל אייקוני:דויד דניאל "דני" נגרטה טען כי המציא את המשקה בשנת 1936, כשניהל מלון ורצה לייצר מחווה רומנטית לכבוד מרגריטה, אהובתו, שהעדיפה את המשקאות שלה עם מלח. כך, מתוך אהבה והבנה של טעמה הייחודי. רקח לה את הקוקטייל שעתיד להפוך לאחד המפורסמים בעולם.. ב-1944 עבר נגרטה לטיחואנה, שם עבד כברמן במסלול המרוצים אגואה קליינטה, מקום נוסף שמתיימר להיות ממקומות לידתה של המרגריטה. האם היה זה רומן או יד המקרה שהולידה את המשקה האלמותי? כך או כך, המשקה של נגרטה נשאר סיפור של אהבה בטעם לימוני ומלוח.

3. המשקה של טוני דורלסר: מיתוס, מסורת וטעות בזמנים: אנדרווד, איש המכירות של יאנג'ס מרקט בלוס אנג’לס והמפיץ של טקילה קוארבו, ככל הנראה ביקש ב-1937 מג'וני דרסר, ליצור קוקטייל חדש על בסיס הטקילה שהפיץ. אך כאן מתחילה התעלומה, שכן, המסעדה בה עבד דרסר נפתחה רק ב-1939. לפי סיפור אחר, אנדרווד לא ביקש ליצור את המשקה. אלא הגיע לבדוק מדוע המסעדה מזמינה חמישה מארזי טקילה בכל פעם. רק כדי לגלות שהקוקטייל של דרסר הוא הסיבה. כדי להוסיף למסתורין: יש הטוענים שאנדרווד קרא לקוקטייל "מרגריטה" על שם אשתו, מרגרט, אך בפועל אשתו נקראה אדריאן.

4. מרגריטה בטעות – הסיפור של פאנצ'ו מוראלס: ב-4 ביולי 1942, בבר "טומי'ס פלייס" בסיודאד חוארז, מקסיקו, התרחשה אחת מהטעויות המשמחות ביותר בעולם הקוקטיילים. פרנסיסקו "פאנצ'ו" מוראלס, הברמן באותו ערב. קיבל בקשה מקליינטית שהזמינה קוקטייל בשם "מגנוליה", אלא שמוראלס לא זכר את המתכון המדויק. עם זאת, הוא זכר שהמשקה הכיל קוונטרו, ליים ובסיס אלכוהולי. בהחלטה של רגע, הוא ערבב את אותם רכיבים עם טקילה והגיש לה את התוצאה. הלקוחה טעמה, חייכה ואמרה שזו לא קוקטייל מגנוליה, אבל זה בהחלט קוקטייל מעולה. מוראלס, ברוח יצירתית, או מחווה הומוריסטית. ענה שחשב שאמרה "מרגריטה", שמשמעותה פרח החיננית (דייזי) וכך נולד אחד הקוקטיילים האייקוניים בהיסטוריה—מתוך בלבול רגעי וחיוך של לקוחה מרוצה. אין ספק שהסיפור של מוראלס מוסיף נדבך קסום ואנושי לקוקטייל הפופולרי.

5. מרגריטה למרג'ורי – הסיפור של דני הררה: סיפור נוסף של הקוקטייל, שאף הוא מתובל ביצירתיות, קסם ואלגנטיות מקסיקנית. מספר סיפור שמתרחש בשלהי שנות ה-40, אי שם בבר ברוסאריטו ביץ', מקסיקו. שם נולד קוקטייל שנועד עבור לאישה אחת והפך לאגדה עולמית. קרלוס דניאל "דני" הררה, בעל הבר. נתקל בבעיה יוצאת דופן: שחקנית בשם מרג'ורי קינג אהבה לשתות אלכוהול. אך טקילה הייתה המשקה היחיד שהצליח ליהנות ממנו מבלי לחוות תגובה פיזית לא נעימה. בהשראת ההעדפה הייחודית שלה, הררה החליט ליצור עבורה משקה ייחודי שמשלב טקילה עם קוונטרו וליים. ובתוספת שפת מלח על הכוס. אלמנט שהפך במהרה לסימן ההיכר של הקוקטייל. כך, כמחווה למרג'ורי, קרא למשקה "מרגריטה", שזו הגרסה הספרדית הקרובה ביותר לשמה.

6. מרגריטה של פגי לי – כשהג'אז פגש את הטקילה: אי שם בגלווסטון, טקסס, בסוף שנות ה-40 או תחילת ה-50, נוצר קוקטייל אייקוני בהשראת כוכבת ג'אז מהפנטת בשם פגי לי. סנטוס קרוז, ברמן בסטודיו לאונג', קיבל בקשה מזמרת הג'אז האגדית: "משקה טקילה בלי הרבה בלגן בתוכו."

קרוז יצר שילוב פשוט אך מתוחכם של טקילה, קוונטרו וליים, וקישט את שפת הכוס במלח. בעלה של לי, התרשם כל כך מהמשקה והחליט להעניק לו שם מחווה לאשתו. מאחר ש"פגי" הוא כינוי ל"מרגרט", וכדי לתת לקריצה לטקילה המקסיקנית, הוא בחר בשם מרגריטה. כך, בליל ג'אז מהפנט ואווירה מרגשת. נולד אחד הקוקטיילים האהובים, עם מחווה לאלגנטיות והייחודיות של פגי לי.

1. מרגריטה באווירת אצולה – מסיבת חג המולד ששינתה את עולם הקוקטיילים: בערב חג מולד נוצץ בשנת 1948, באקפולקו שבמקסיקו, אשת החברה הגבוהה מרגרט סאמס ארחה מסיבה יוקרתית שתיזכר בהיסטוריה, לא רק בשל האורחים המכובדים, אלא גם בזכות יצירת קוקטייל אגדי. לפי האגדה, במהלך האירוע, מרגרט עצמה ערבבה משקה חדש המבוסס על טקילה, קוונטרו וליים. שהפך ללהיט בקרב אורחיה. השם "מרגריטה" התאים להפליא, בין היתר כמחווה לשמה הפרטי.

חומר למחשבה: סיפור שזור במיתוס

אין ספק שעם עליית הפופולריות של טקילה קוארבו. בארצות הברית בתמיכת קמפיין פרסום נרחב של יאנג'ס מרקט בראשות ורנון אנדרווד. המרגריטה הפכה במהרה לאחד הקוקטיילים המבוקשים בעולם. לא רק זה, ייתכן אף שקיים קשר נסתר בין סיפורה של מרגרט סאמס לסיפורו של הברמן הנודע. שיצר את המרגירטה עבור לקוחה מסתורית שביקשה "מגנוליה". האם אותה גברת הייתה למעשה מרגרט סאמס? כמו כל סיפור טוב בהיסטוריית הקוקטיילים, התשובה נשארת חבויה בערפל הזמן.

המרגריטה של המאה ה-21: שילובים מפתיעים וטעמים חדשים

אי אפשר לספק היסטוריה של קוקטייל קלאסי, בלי לתת טעימה מהשילובים המפתיעים שהעת המודרנית מביאה עמה לבר, סדנאות קוקטיילים ואירוח ביתי ייחודי כאחד. כיום, הקוקטייל הקלאסי מקבל פרשנויות מודרניות ומלהיבות. בשנים האחרונות, ברים ומיקסולוגים ברחבי העולם מרחיבים את גבולות הקוקטייל המוכר. עם תוספות יצירתיות כמו פירות אקזוטיים, עשבי תיבול, ותבלינים לא שגרתיים כמו צ'ילי מעושן או מלח שחור מהוואי. בנוסף, גם טרנד הבריאות משפיע על המרגריטה. עם גרסאות דלות סוכר, שימוש בממתיקים טבעיים כמו אגבה ואפילו תוספות סופרפוד כמו מאצ'ה או ספירולינה. גם המרקם כיום מגוון; מסורבה מרענן ועד גרסאות מוגזות עם סודה. הקוקטייל של 2025 הוא לא רק משקה. אלא חוויה חושית המשלבת מסורת עם חדשנות, והופכת את הקוקטייל האהוב לרלוונטי מתמיד.

המרגריטה כאייקון – הוכחה שפשטות היא שלמות

אין ספק שלמרות כל הווריאציות החדשניות, יש קסם על-זמני בפשטות המדויקת של מרגריטה קלאסית. שלושה מרכיבים בלבד: טקילה, ליים טרי וקוונטרו, מאוזנים בשלמות ליצירת קוקטייל רענן ומדויק. אין צורך בתוספות מיותרות כשיש הרמוניה טבעית בין חמיצות, מתיקות ועוצמת הטקילה. לפעמים, דווקא הפשטות היא זו שמנצחת. ומרגריטה קלאסית מוכיחה שאיכות, דיוק ואיזון הם הסוד האמיתי לנצחיות שלה. וכך, היא תמשיך לככב בצורתה הקלאסית או המודרנית עוד שנים רבות. בברים, סדנאות קוקטיילים ואירוח ביתי יוקרתי.

סדנת קוקטיילים או קורס ברמנים תספק לכם את כל הידע הדרוש על מנת להכין את המרגריטה המושלמת והמדויקת ביותר עבורכם. ועכשיו אתם יודעים את כל הסיבות לעונג הטמון בכל כוס שתמזגו!

The post מרגריטה – היסטוריה, עובדות, סיפורים ומיתוסים appeared first on בר מאסטר.

זוגות רבים מחפשים דרך לשלב הנאה עם משמעות בחיי הזוגיות שלהם. סדנת קוקטיילים לזוג היא חוויה מעצימה, מהנה ויש לה יתרונות רבים שעל חלקם נעמוד בכתבה. זה לא משנה אם אתם מחפשים דרך לגוון ולהעשיר זוגיות ארוכת-טווח, או שאתם רוצים לבסס את הזוגיות החדשה שלכם ולהביא לתוכה תוכן מושקע ומעצים, סדנת קוקטיילים זוגית מביאה עמה משב רוח קליל ומרענן לזוגיות המיוחדת שלכם.

5 סיבות טובות להשתתף בסדנת קוקטיילים זוגית

סדנא זוגית בכלל וסדנת קוקטיילים לזוג בפרט, מציעה מגוון יתרונות משמעותיים לזוגיות, שאלו רק 5 מהם:

1. תתקשרו את זה – כשאחת הסיבות המרכזיות למשברים זוגיים היא תקשורת לקויה, אין ספק שסדנה זוגית מלמדת את בני הזג לתקשר בדרכים אחרות, מהנות ולהבין אחד את השנייה טוב יותר.
2. תתקרבו. ואז עוד טיפה – סדנה זוגית היא הזדמנות נהדרת לפגוש ולהיפגש בצורה שונה מכל מה שהכרתם עד היום ולהתקרב בדרכים חדשות, מסקרנות ומפתיעות.
3. תתמודדו. ביחד – כל זוגיות חווה משברים ואתגרים. הדרך בה אנו מתמודדים עמם היא המשמעותית להמשך הקשר. סדנה זוגית היא צוהר יצירתי למחשבה משותפת ושונה שיכולה לבוא לידי ביטוי גם ברגעי משבר.
4. קחו פסק זמן – פעמים רבות בני זוג מתמודדים עם אתגרי היום-יום כמו קריירה, גידול ילדים והתפתחות אישית. סדנה זוגית היא הזדמנות לקבל פסק זמן זוגי, משוחרר ומהנה.
5. תרעננו ותתרעננו – אין כמו סדנה זוגית כדי להחזיר את המבט המתמשך בעיניים, את החיוך הארוך. זו הזדמנות להשקיע בזוגיות בצורה אקטיבית, מה שמוביל לרענון והתלהבות מחודשים.

סדנת קוקטיילים זוגית לזוג אבל לא רק

מעבר לסדנת קוקטיילים זוגית, תוכלו למצוא גם סדנאות אחרות שיכולות להעצים ולהעשיר את חיי הזוגיות שלכם כמו סדנאות תקשורת, סדנאות אינטימיות, סדנאות לתכנון עתידי ועוד. בסופו של דבר, אין כמו שילוב של בר וחוויה זוגית משותפת כדי לייצר עומק נוסף לקשר הזוגי שלכם. תתקרבו, תיהנו, תלמדו. כך או כך אתם הולכים לצאת מהסדנה הזו מורווחים ומחויכים.

להפוך שתייה לחוויה זוגית מעשירה

סדנת קוקטיילים לזוג מספקת הזדמנות נהדרת להעשיר את חווית השתייה המשותפת. אין ספק ששילוב נכון של קוקטיילים ושתיית אלכוהול בזוגיות יכול להפוך למנהג זוגי מהנה, להביא עמה רגעי חיבור וחוויות ייחודיות. חשוב לזכור, שאלכוהול, כאשר צורכים אותו במידה, יכול להוסיף הרבה לחיי הזוגיות, שכן, הוא משחרר עכבות, יוצר אווירה רומנטית ומאפשר רגעים אינטימיים מהנים.

לשלב אלכוהול בזוגיות בצורה חכמה ומיטיבה

כדי האלכוהול יישאר בגדר חוויה טובה בתוך הזוגיות חשוב לשמור על כמה כללים:

• עניין של מידה – חשוב להימנע משתייה מופרזת, שעלולה לפגוע בקשר במקום להועיל. שתייה מאוזנת מבטיחה חוויה חיובית ומשוחררת, ללא השלכות שליליות.
• עניין של התאמה – חשוב לבחור משקאות שמתאימים לאווירה. בדייט רומנטי קוקטייל עדין ולערב קליל אפשר בירה קרה או קוקטייל מרענן.
• עניין של ביחד – במקום לשתות סתם כך, אפשר להפוך את ההכנה לחלק מהכיף. סדנת קוקטיילים לזוג מלמדת אתכם יחד מתכונים חדשים, קישוט קוקטיילים וטעמים מסקרנים.
• עניין של שילובים – כדאי לשלב אלכוהול עם אוכל טוב. ארוחת ערב זוגית עם כוס יין או קוקטייל מתאים הופכת את החוויה למושלמת.
• עניין של תזמון – חשוב שתדעו מתי לשתות בזוגיות ובעיקר מתי לא. לא מומלץ לשתות במצבי מתח או ריבים. אלכוהול צריך להיות כלי לחיבור זוגי ולא בריחה מקשיים.

5 קוקטיילים זוגיים מעולים

הכנו לכם טעימה מ-5 קוקטיילים שלדעתנו מדגישים רומנטיקה, שיתוף פעולה, אווירה קלילה וחוויה מהנה:

• קיר רויאל  (Kir Royal)

זה למה: קוקטייל אלגנטי ומרשים על בסיס שמפניה וליקר קסיס. המבעבעים והשילוב של חמיצות מתוקה הופכים אותו למושלם לזוגות שרוצים לחגוג רגעים מיוחדים.

• לבר'ס דאקירי  (Lover’s Daiquiri)

זהו למה: גרסה מתוקה יותר של הדאקירי הקלאסי עם תותים ורמזים עדינים של וניל. זה קוקטייל קלאסי שדורש שייק משותף, מה שיוצר אינטראקציה זוגית ומשעשעת.

• צ'רי נגרוני  (Cherry Negroni)

זה למה: וריאציה רומנטית על הנגרוני עם ליקר דובדבנים או אמרנה. המרירות הקלה והעומק הטעמים מעניקים לקוקטייל תחושה בוגרת ואלגנטית שמתאימה לערב זוגי אינטימי.

• פשן מרגריטה  (Passion Margarita)

זה למה: שילוב של טקילה, מחית פסיפלורה וליים יוצר קוקטייל עם טעמים טרופיים, רעננות, ומתיקות עדינה המתאים לזוגות שמחפשים אנרגיה והרפתקנות בטעמים.

• אספרסו מרטיני  (Espresso Martini)

זה למה: הקוקטייל הזה הוא סמל של סטייל ואנרגיה – שילוב של קפה, וודקה וליקר קפה, שמתאים במיוחד לזוגות שאוהבים קפה ורוצים משקה עורר את הערב.

ההמלצה שלנו: כמו שרק אתם אוהבים

לא משנה איזה קוקטייל יומלץ על ידי איזה מוזג, בסופו של דבר, לכל זוג הסיפור הייחודי שלו, הטעם שלו, התשוקות שלו והצרכים שלו. אנחנו מאמינים בלתת לכם את הכלים כדי לדעת ליצור בזוג קוקטיילים חדשים כיד הדמיון הטובה עליכם. סדנת קוקטיילים זוגית זה בדיוק זה, כדי שאם תרצו, תוכלו להשתולל עם הדמיון שלכם בבית וליצור קוקטיילים עם טביעת האצבע הזוגית שלכם כמו מרגריטה עם בזיליקום, מוחיטו עם ג'ינג'ר, או קוסמופוליטן עם נגיעת ורדים. בדרך שלכם.

5 סיבות טובות להירשם לסדנת קוקטיילים זוגית

אם אתם מחפשים דרך ייחודית, מהנה ורומנטית לחזק את הזוגיות שלכם. סדנת קוקטיילים זוגית היא הפתרון המושלם. שילוב של יצירתיות, טעמים מפתיעים ואווירה קלילה יהפכו את הדייט שלכם לחוויה זוגית ושונה מכל מה שהכרתם. אם עד עכשיו עדין לא הבנתם את כל היתרונות הטמונים בסדנת קוקטיילים לזוג, רכזנו כמה מהבולטים:

1. התחברות ותקשורת זוגית: הכנת קוקטיילים יחד דורשת שיתוף פעולה, יצירתיות והרבה צחוק. במהלך הסדנה, תעבדו יחד כדי לרקוח את המשקה המושלם, מה שיעזור לכם להכיר בדרך חדשה.
2. התרגשות משותפת: סדנת קוקטיילים לזוג מביאה עמה חווית טעמים מרגשת במיוחד. יחד, תגלו שילובים מעניינים של משקאות, תבלינים ופירות, ותלמדו איך להפוך כל ערב בבית לאירוע מיוח

   

   ד עם קוקטיילים מעשה ידיכם.

3. אווירה רומנטית ומשוחררת: אלכוהול במידה נכונה עוזר לשחרר עכבות וליצור אווירה קלילה וכיפית. במהלך הסדנה תיהנו ממוזיקה טובה, ניחוחות משכרים ורגעים רומנטיים באווירה ייחודית.
4. ללמוד, לחוות ולעשות ביחד: מהסדנה תצאו עם ידע מקצועי על הכנת קוקטיילים, כך שתוכלו להפתיע זה את זה, או את האורחים שתארחו יחד, במשקאות מושלמים לכל אירוע גם בבית שלכם הרבה אחרי שהסדנה תסתיים.
5. דייט שובר שגרה: אם אתם מרגישים שהדייטים שלכם חוזרים על עצמם: סרט, מסעדה או ערב שגרתי בבית, סדנת קוקטיילים זוגית היא הדרך המושלמת להכניס ריגוש וגיוון לשגרת הבילויים שלכם ולחיי הזוגיות.

כל מה שמחכה לכם בסדנה

חוץ מאווירה ייחודית והרבה רגעים שמחכים לכם, שקשה להסביר במילים, הנה כמה דברים שתיהנו מהם:

• תלמדו על סוגי אלכוהול ושיטות ערבוב מקצועיות
• תתנסו באופן מעשי בהכנת קוקטיילים קלאסיים ומודרניים
• תחוו טעימות מודרכות והיכרות עם טעמים חדשים
• תיהנו מזמן איכות זוגי באווירה קסומה וייחודית
• תצאו עם מתכונים וגם טיפים לשדרוג הדייטים הביתיים עם קוקטיילים מרהיבים

למי מתאימה סדנת קוקטיילים זוגית ?

סדנת קוקטיילים זוגית מתאימה לכל הזוגות שיש להם חיבור לאלכוהול, או שהוא מסקרן אותם. למעשה, זו סדנה לכל זוג שמחפש חוויה רומנטית, מיוחדת ומקרבת. משך הקשר בכלל לא רלוונטי. סדנת קוקטיילים זוגית היא ההזדמנות המושלמת להוסיף פלפל (או ליים) גם לזוגיות שלכם.

רוצים לדעת עוד? לחוות את הקסם האינטימי המופלא הזה? הזמינו סדנת קוקטיילים זוגית, ותהנו מערב, מלא בטעמים, צחוק ואהבה

The post סדנת קוקטיילים זוגית – כל מה שרציתם ויותר appeared first on בר מאסטר.

סדנת קוקטיילים "קוקטיילים בראי ההיסטוריה" – סיפורי תרבות וטעמים

אוהבים היסטוריה וקוקטיילים? סדנת קוקטיילים "קוקטיילים בראי ההיסטוריה"  היא מסע להעמקת ההבנה בעולם הקוקטיילים והקשר שלו עם עולם התרבות האנושי. אין ספק, שבדומה לאנושות, גם הקוקטיילים עברו תהליך מרתק של התפתחות מתחילת דרכם ועד ימינו אנו. מוכנים לצאת אל המקומות והזמנים בהם הכל החל? קדימה, מתחילים.

הצעדים הראשונים במסע, הכירו את הפאנץ' (1600-1800)

ההיסטוריה של הקוקטיילים מתחילה בסביבות 1600, כשהברמנים הבריטים ערבבו אלכוהול, מיץ פרי, מים, סוכר ותיבול ויצרו את ה"פאנץ'" – הקוקטייל הראשון. הקוקטייל זכה להצלחה ולפופולריות ברחבי בריטניה כולה, שכללה בשעתו גם את הקולוניה בהודו, מה שהיווה את ההתחלה של המסע שלו ברחבי העולם.

למה "פאנץ'"? מקור השם הוא בשפה ההינדית והפרוש של המילה "פאנץ'" הוא חמש, כמו חמשת המרכיבים שבקוקטייל: אלכוהול, מיץ פרי, מים, סוכר ותיבול.

פאנץ' היה הקוקטייל הראשון, זה שסלל את הדרך במובנים רבים כשאלו שלוש הסיבות העיקריות שהופכות אותו לקוקטייל הראשון:

1. ערבוב – הפאנץ' היה המשקה הראשון בו נעשה ערבוב של אלכוהול עם רכיבים נוספים.
2. השפעה – הפאנץ' עשה מסע חוצה תרבויות מהודו ועד ארה"ב דרך אירופה וזה להכרה והשפעה.
3. הגשה – הפאנץ' הוגש בקערות גדולות, מה שהשפיע רבות על תרבות השתייה החברתית.

הפאנץ' היה הקוקטייל הראשון ומאז כמובן השתנו מרכיבים, שיטות מזיגה, שיטות הגשה וקישוט, אך המהות נותרה – ערבוב מספר מרכיבים פשוטים שיוצרים משקה מאוזן, מתובל ורענן.

האגדה מספרת ש: המתכונים המוקדמים נכתבו לראשונה על ידי ימאים בריטים שהשתמשו בפאנץ' כדי לשמר מים ורום במהלך המסעות הימיים הארוכים.

עושר ורכות קטיפתית, עידן הפליפ וכניסת החלמונים    (1803)

משקאות שהכילו ביצים הפכו לפופולריים בעשור הראשון של המאה ה-19. הפליפ היה אחד מהמשקאות הראשונים בו נעשה שימוש  בביצים. הוא הופיע לראשונה בשנת 1803 והפך במהרה למועדף על הבריטים והאמריקאים כאחד. הוא מסמן את ראשית עידן הקוקטיילים המעוצבים, שבהם לא רק הטעם חשוב, אלא גם החוויה הכוללת של המשקה.

הפליפ  בתחילת דרכו לא כלל ביצים. הוא נולד באנגליה במאה ה-17 כמשקה מחמם, שהורכב מבירה חזקה, רום וסוכר, שחומם באמצעות מוט מתכת לוהט. תהליך זה יצר שכבת קצף סמיכה שאפיינה את המשקה.
המעבר לשימוש בביצים התרחש בתחילת המאה ה-19, כאשר חלמוני ביצים נוספו כדי לשדרג את המרקם ולהעניק למשקה טעם עשיר ורכות קטיפתית. הגרסה החדשה התבססה בעיקר על רום, סוכר, ביצה, ולעיתים קרובות תובלה באגוז מוסקט.

סוד ההצלחה של הפליפ:

1. אופי מחמם ומתאים לאקלים קר: הפליפ היה אידיאלי לאזורים קרים, במיוחד בבריטניה ובאמריקה הצפונית, שם הוא הפך למשקה חורפי מועדף.
2. ערך תזונתי: בתקופה שבה תזונה עשירה ומאוזנת לא הייתה זמינה לכולם, חלמוני ביצים סיפקו מקור לחלבון ולשומנים, מה שהפך את המשקה לא רק למענג אלא גם למזין.
3. פופולריות בקרב מלחים: הפליפ היה פופולרי במיוחד בקרב מלחים. הבירה והרום היו מרכיבים נפוצים על סיפוני האוניות, והמשקה הפך לדרך יצירתית לנצל אותם.

אפשר בהחלט להגיד שהפליפ לא רק שרד את מבחן הזמן, אלא גם ממשיך, עד היום להוות דוגמה לאמנות היצירתית של מיזוג בין טעם, תרבות, ואקלים.

למה "קוקטייל"? או במילים אחרות – איך נוצרת הגדרה רשמית  (1806)

המילה "קוקטייל" הוגדרה לראשונה בעיתון אמריקאי בשנת 1806 כ"משקה מעורר המורכב מרוחות, סוכר, מים וביטרס." זו הייתה הפעם הראשונה שבה נוסחה הגדרה רשמית, והיא אשררה את תרבות הקוקטיילים.

מקור המילה – כל הגרסאות

מקור המילה קוקטייל (Cocktail) טומן בחובו סיפורים מעניינים כמו גם אי-ודאות לגבי מהימנותם ונציג את חלקם:

• השפעה צרפתית: מדובר בסיפור הקושר את המילה לצרפתית, בה המילה "Coquetier" מתייחסת לכלי קטן ששימש להגשת ביצים רכות. לפי האגדה, רוקח בניו אורלינס השתמש בכוסות אלו כדי להגיש משקאות מעורבבים, והביטוי "Coquetier" עבר עיוות לשפה האנגלית והפך ל"Cocktail"..
• זנב התרנגול: גרסה פופולרית וקצת יותר ססגונית קושרת את המילה לזנב תרנגול צבעוני Cock’s tail  שמסמל את הגיוון והצבעוניות של הקוקטיילים. יש המספרים כי ברמנים היו משתמשים בנוצות של תרנגולים צבעוניים לקישוט המשקאות, וזה העניק להם את שמם.
• מקור בריטי: יש המאמינים שמקור המילה קשור למסורת בריטית מוקדמת לערבב שאריות של בקבוקי אלכוהול שונים ליצירת משקה מעורבב, אותו כינו Cock-tail,  על שם התערובת המגוונת, שדומה לצבעוניות של זנב תרנגול.

התבססות המונח בשפה

המונח "קוקטייל" הפך לנפוץ במאה ה-19, בעיקר בארצות הברית, במקביל לעלייתם של ברמנים מקצועיים ולפיתוחם של מתכונים מסודרים למשקאות מעורבבים. בתקופת איסור האלכוהול בשנות ה-20 בארצות הברית, הקוקטיילים הפכו פופולריים עוד יותר, שכן ערבוב אלכוהול עם סירופים ותמציות הסתיר את הטעמים הלא נעימים של משקאות לא חוקיים באיכות ירודה.בהמשך, עם עליית התרבות המודרנית של מסיבות, ברים ואירועים חברתיים, הקוקטיילים הפכו סמל לתחכום ויוקרה, והמונח התפשט ברחבי העולם.

קוקטיילים קלאסיים: היווצרות אייקונים אלכוהוליים

את התקופה הבאה נקדיש לשלושה עשורים עם שלושה קוקטיילים בולטים שהפכו לאייקונים בתרבות השתייה בה הם ממשיכים לככב עד היום: סזראק, אולד פאשנד ומנהטן.

• סזראק  (1850s) – הסזראק נחשב לאחד הקוקטיילים העתיקים ביותר בהיסטוריה המודרנית של השתייה, ובעל קשר עמוק לעיר ניו אורלינס. הוא נוצר במקור על ידי רוקח, שהמציא את ביטרס פשו המפורסם בשנת 1830. במקור, הסזראק הוכן עם קוניאק בשם Sazerac de Forge et Fils,  ומכאן שמו. עם השנים, ובעיקר בשל מגפת הפילוקסרה שפגעה בגפנים בצרפת, החלו להשתמש בוויסקי שיפון במקום הקוניאק.

אולי לא ידעתם ש: הבר הראשון שהגיש את הסזראק, Sazerac Coffee House בניו אורלינס, הפך לאבן דרך בתרבות השתייה המקומית ובשנת 2008 הוכרז הסזראק כקוקטייל הרשמי של ניו אורלינס.

מתכון לסזראק

מה צריך?

• 50 מ"ל קוניאק
• 10 מ"ל אבסינת
• נגיעה של פישודס ביטרס
• קוביית סוכר
• קליפת לימון דקה
• כוס אולד פאשנד

איך זה קורה?

מערבבים בכוס אבסינת וקרח.  מערבבים את שאר המרכיבים עם קרח בכוס נפרדת. מוציאים את הקרח מכוס האולד פאשנד ומוזגים אליה אל הקוקטייל ללא הקרח.

1. אולד פאשנד  –  (1860s) האולד פאשנד נחשב לאבי הקוקטיילים המודרניים, עם מתכון בסיסי ופשוט המורכב משלושה מרכיבים בלבד: ויסקי, סוכר וביטרס. המשקה נוצר בשנות ה-60 של המאה ה-19. כאשר הוגש לראשונה בבר בקנטקי, אך התפרסם כשנכלל בתפריט בבר המלון "וולדורף-אסטוריה" בניו יורק. שמו "אולד פאשנד" ניתן לו על מנת להבדיל אותו מקוקטיילים מתקדמים יותר, והוא מתייחס לשיטת ההכנה המסורתית, שכללה ערבוב של סוכר עם ביטרס לפני הוספת הוויסקי.

אולי לא ידעתם ש: ב-2015 הוכרז האולד פאשנד כקוקטייל הפופולרי ביותר בעולם בסקר ברמנים עולמי.

1. מנהטן (1870s) – המנהטן הוא אחד הקוקטיילים היוקרתיים והמפורסמים בעולם. על פי האגדה, הוא נוצר לראשונה במועדון מנהטן בניו יורק באירוע שאורגן על ידי ג'ני ג'רום, אימו של וינסטון צ'רצ'יל. האורחים התרשמו כל כך מהקוקטייל עד שהוא זכה לשם המקום שבו נוצר. המשקה נחשב לשילוב קלאסי של ויסקי, ורמוט מתוק וביטרס. למרות הסיפור הזה, קיימת גם השערה שהמנהטן נוצר בבר אחר בניו יורק, אך עם הזמן המיתוס הקשור לג'ני ג'רום הפך לחלק בלתי נפרד מהמשקה.

אולי לא ידעתם ש: המנהטן נחשב לאחד הקוקטיילים הראשונים שהשתמשו בוורמוט מתוק, מה שהוסיף איזון וטעם ייחודי.

מהפכה בסדנת קוקטיילים: כשפשטות ואלגנטיות נפגשות בכוס

בחלק הזה נכיר לעומק את הוויסקי סאוור, הרמוס ג'ין פיז והמרטיני, אשר משיקים נקודות דמיון ושוני מסקרנות.

1. וויסקי סאוור (1890s)  – הוויסקי סאוור הוא אחד הקוקטיילים הקלאסיים ביותר בעולם המביא עימו איזון מושלם בין חמיצות ומתיקות בשילוב שלושה מרכיבים בסיסיים בלבד: ויסקי, מיץ לימון וסוכר. תיעודו הראשון מופיע בספר קוקטיילים אמריקאי משנת 1862. אך הפופולריות שלו הרקיעה שחקים בסוף המאה ה-19. מקורו של הקוקטייל קשור, כמו קוקטיילים אחרים, לימאים שנהגו לערבב אלכוהול עם מיץ לימון כדי למנוע צפדינה. השילוב הפך ללהיט כאשר נוספו לו מתיקות ווויסקי איכותי.

אולי לא ידעתם ש: בשנות ה-30 של המאה ה-20, באירועים יוקרתיים, נוספה למשקה שכבה קצפית של חלבוני ביצה, מה שהעניק לו מרקם חלק ועדין.

1. רמוס ג'ין פיז (1910s)  – המשקה האייקוני של ניו אורלינס, המשלב ג'ין, שמנת, ביצה ולימון, ודורש הכנה מדויקת ושקשוק ממושך במיוחד. הרמוס ג'ין פיז נקרא על שמו של הנרי רמוס, ברמן אגדי. נחשב לקוקטייל מורכב, אלגנטי ומוקפד, והיה אהוב במיוחד בתקופת הג'אז של תחילת המאה ה-20. הכנת הרמוס ג'ין פיז דורשת סבלנות רבה. כדי להשיג את המרקם הקטיפתי המושלם, היה צורך לשקשק את המשקה במשך 10-12 דקות!

האגדה מספרת ש: בבר של רמוס, היו עוזרי בר שהעבירו אחד לשני את השייקר כדי להקל על העומס.

מתכון לרמוס ג'ין פיז שלומדים בסדנת קוקטיילים:

מה צריך?

• 50 מ"ל ג'ין
• 15 מ"ל מיץ לימון טרי
• 15 מ"ל מיץ ליים טרי
• 15 מ"ל שמנת מתוקה
• 10 מ"ל סירופ סוכר
• 10 מ"ל מי פרחים (ורדים או תפוזים)
• 15 מ"ל חלבון ביצה
• סודה למילוי

איך זה קורה?

מנערים היטב למשך 30 שניות את כל המרכיבים. למעט הסודה והקרח, מוסיפים קרח ומנערים היטב בשנית. מוזגים לכוס ההגשה מבעד למסננת עד לקבלת קצף עשיר וסמיך. ממלאים את הכוס בסודה ומקשטים עם קליפת לימון או פרחים אכילים.

1. מרטיני (1920s) – המרטיני, אחד הקוקטיילים המוכרים בעולם, הפך לסמל האלגנטיות המסוגננת במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20. תיעוד ראשון של המרטיני מופיע בספרי קוקטיילים משנות ה-80 של המאה ה-19. אך הפופולריות שלו נסקה בעידן איסור האלכוהול האמריקאי. כששתיית אלכוהול הפכה לסמל של מרדנות חברתית.

מתכון למרטיני:

מה צריך?

• 60 מ"ל ג'ין איכותי
• 15 מ"ל ורמוט יבש
• קליפת לימון או זית לקישוט

איך זה קורה?

מערבבים את הג'ין והוורמוט בכוס ערבוב עם קרח. מסננים לכוס מרטיני מצוננת. ומוסיפים קליפת לימון או זית לקישוט.

סדנת קוקטיילים של טעמי השמש: הקוקטיילים הטרופיים שהכניסו את החופים לכוס

תקופה הזו מביאה גלים של חופש והנאה. בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, נכנס עולם הקוקטיילים לתקופה טרופית מרעננת וצבעונית.[ משקאות עשירים בפירות אקזוטיים, רום ותבלינים הפכו לכוכבי הבר. הם הביאו עמם ניחוחות וטעמים מהחופים הקאריביים והאוקיינוס השקט. סצנת ה"טיקי", שהפכה לטרנד עולמי. היא סימנה את פריחת קוקטיילים כמו מוחיטו, מאי טאי, זומבי ופינה קולדה. כולם מסמלים את הבריחה לעולם של חופשות חלומיות וקרנבל טעמים מהם  מיד תקבלו טעימה:

1. מוחיטו (1940s) – המוחיטו הוא אחד הקוקטיילים המפורסמים בעולם, שמקורו בקובה. המשקה נולד ככל הנראה במאה ה-19. גרסתו הראשונית, ששימשה כתרופה נגד צפדינה, כללה רום, ליים, נענע וסוכר. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהתיירות לקובה פרחה, המוחיטו הפך למרענן המושלם של הברמנים המקומיים ותיירים אמריקאים חובבי קובה תרמו להפצתו בעולם.
2. מאי טאי (1944) – המאי טאי נולד בבר בקליפורניה, כאשר הבעלים יצר שילוב של רום, ליים, סירופ שקדים וליקר תפוזים. לאחר שטעמו אותו חבריו מטהיטי, הם קראו בהתלהבות "Maita'i roa ae!",  שמשמעותו בטהיטית "הטוב ביותר!". ומכאן שמו. המאי טאי הפך לסמל של תרבות ה"טיקי" בזכות טעמיו הטרופיים ואסתטיקת ההגשה המיוחדת שלו. הוא כלל לעיתים קישוטים כמו מטריות קטנות ופירות טרופיים.

מתכון למאי טאי

מה צריך?

• 50 מ"ל רום כהה
• 15 מ"ל ליקר תפוזים
• 15 מ"ל סירופ שקדים
• 25 מ"ל מיץ ליים טרי
• פרוסת אננס, דובדבן או פרח טרופי לקישוט

איך זה קורה?

מנערים את כל המרכיבים עם קרח. מסננים לכוס נמוכה עם קרח. מקשטים עם פרוסת אננס, דובדבן או פרח טרופי.

1. זומבי (1950s) – הזומבי נוצר על ידי דון ביץ', הברמן הנחשב לאבי תרבות ה"טיקי". הקוקטייל נקרא כך לאחר שאורח טען שהמשקה "הפך אותו לזומבי". המשקה משלב כמה סוגי רום, יחד עם מיצי פירות ותבלינים.
2. פינה קולדה (1954) – הפינה קולדה מביא שילוב מושלם של רום, קוקוס ואננס, הוא הפך לאחד הקוקטיילים האהובים ביותר בעולם ובשנת 1978 הוכרזה הפינה קולדה כמשקה הלאומי של פורטו ריקו. משמעות השם הוא "אננס מסונן". נוצר בשנת 1954 על ידי ברמן במלון בפורטו ריקו. ובמהרה הפך לאחד הסמלים המובהקים של החופים הקריביים.

הדור החדש של הקוקטיילים: טריות, טבע וטעם במרכז הכוס שתלמדו בכל סדנת קוקטיילים

בתחילת שנות ה-2000 החלה מגמה בתרבות הקוקטיילים שהדגישה שימוש במרכיבים טבעיים וטריים. במקום להסתמך על סירופים כבדים וטעמים מלאכותיים. הקוקטיילים המודרניים התמקדו בשילוב עשבי תיבול, פירות ומיצים טבעיים.. הדור החדש על הבר, מדבר שפה של טריות ואיכות בלתי מתפשרת לצד יצירתיות וחווית שתיה. נראה כי הבזיל סמאש הוא לא רק קוקטייל, אלא סמל לשינוי בגישה. הוא מייצג את המעבר לאסתטיקה, טבעיות, ותשומת לב למרכיבים שכולם יכולים להתחבר אליהם

הבזיל סמאש (2008)

הבזיל סמאש הוא אחד הקוקטיילים המודרניים שהפכו במהרה לקלאסיקה בזכות פשטותו, טריותו, וטעמו הרענן. הוא נולד בשנת 2008 בבר בגרמניה, על ידי הברמן ג'ורג' מאייר, שהתנסה עם מרכיבים טריים והשתמש בעלי בזיליקום ליצירת טוויסט ייחודי לקוקטייל.

אולי לא ידעתם ש: הבזיל סמאש זכה להצלחה מיידית ונכנס לתפריטים של ברים מובילים ברחבי העולם. הוא זכה בפרס הקוקטייל הטוב ביותר בתחרות Spirit Awards בשנת יצירתו. מה שסימן אותו כפורץ דרך בתחום.

מתכון לבזיל סמאש:

מה צריך?

• 50 מ"ל ג'ין איכותי
• 25 מ"ל מיץ לימון טרי
• 20 מ"ל סירופ סוכר
• 8-10  עלי בזיליקום טריים

איך זה קורה?

מועכים עלי בזיליקום בעדינות עם סירופ סוכר בכוס ערבוב. מוסיפים ג'ין ומיץ לימון, ומנערים עם קרח בשייקר. מסננים לכוס נמוכה מלאה בקרח ומקשטים בעלי בזיליקום טריים.

סדנת קוקטיילים חוויתית

אנחנו מקווים שהצלחנו לקחת אתכם איתנו במסע החושי והמרגש של ההיסטוריה של טעמים מגוונים. אנחנו מזמינים אתכם להעמיק את הידע שלכם עם סדנת קוקטיילים סוחפת ומעשית וגם להמשיך איתנו במסעות הכתובים כשנצא לחקור ולגלות עוד על ואת עולם האלכוהול בכלל והקוקטיילים בפרט.

הצטרפו אלינו למסעות נוספים, חדשים וסוחפים, מלאים בטעם, צבע, ניחוחות ואווירה – סדנת קוקטיילים מופלאה!

The post סדנת קוקטיילים – מהעבר אל ההווה, סיפורים בטעם אלכוהול appeared first on בר מאסטר.

משקאות אלכוהוליים החלו לשתות מראשיתה של התרבות האנושית. זה התחיל עם נוח, משם זה עבר למצרים, שם כבר יש "אחראי" על משקאות האלכוהול – קוראים לו "שר המשקים". יעברו עוד מאות שנים עד שעולם המשקאות יתהווה לכדי תרבות ו"האחראי" על המשקאות יתפתח לכדי ברמן או מנהל בר אם תרצו. משקאות מעורבבים החלו לשתות סביב המאה ה 17 ומאתיים שנה מאוחר יותר יקראו להם קוקטיילים. בתקופה זו (המאה ה19) עולם הקוקטיילים חווה קפיצת מדרגה, הקוקטיילים הם כבר לא רק משקאות מעורבבים, אלא הרמוניה של ניחוחות וטעמים. ספרים ומדריכים החלו להיכתב בתקופה זו בשביל ברמנים איך להכין קוקטיילים בצורה מדויקת ועוד.

נראה כי בעידן הנוכחי עולם הקוקטיילים הגיע לשיאו ומקצוע הברמן התפתח לכדי אומנות של ממש. ניסיתי להתחקות אחרי הברמנים שהשפיעו על התפתחות המקצוע וזה מה שיצא.

Jerry Thomas – האבא של הברמנים/יות

ג'רי תומאס ידוע כברמן המפורסם והמוכר ביותר בהיסטוריה, הוא גם כתב את ספר הקוקטיילים הראשון בהיסטוריה בשנת 1862 The Bon Vivant’s Companion . הספר נחשב עד היום לאבן דרך בתרבות הבר והקוקטיילים. תומאס היה ברמן תיאטרלי ומוכשר מאוד לתקופתו, עבד במגוון ברים בארה"ב, ונפטר בשנת 1885, בגיל 55 בלבד. לפני מותו הוא היה מנהל הבר במלון ברייטון בניו יורק. במהלך משמרת הוא לא חש בטוב, הלך הביתה, התמוטט בביתו ומת.

Bill Boothby

ביל היה ברמן בתחילת המאה ה 20 שנחשב לעידן הזהב המודרני של הקוקטיילים, אך מה שמכונה "תור הזהב של הקוקטיילים" התרחש בתקופה שבין מלחמת האזרחים (1861-1865) לתקופת היובש ( 1920). אחד מהכוכבים הבולטים של תקופה זו היה ביל בותבי שפילס דרכו ונחשב לברמן הטוב ביותר בחוף המערבי בתקופתו. הוא היה מנהל הבר במלון פאלאס בסן פרנסיסקו. הוא כתב מהדורות קוקטיילים רבות לספרו The World’s Drinks and How to Mix Them. בספריו הוא נהג לייחס מתכונים רבים לברמנים מקומיים והציל אותם מאפלוליות. ביל נפטר בשנת 1930.

Ada Coleman + Harry Craddock

אמנם לא מרבים לשמוע על התפקיד שנשים מילאו בהיסטוריה של תרבות הבר והקוקטיילים, עד לשנים האחרונות כמובן. יש אחת שחייבים להזכיר, הלא היא אדה קולמן. היא החלה לברמן בשנת 1899 במלון קרלידג'ס בלונדון, בהמשך עברה לברמן בבר האמריקני במלון סאבוי, שם נודעה בשם "קולי". בהמשך הפכה לברמנית הראשית של הסאבוי, והיא זו שהמציאה את הקוקטייל "האנקי פאנקי" שכולנו מכירים. אדה היא זו הכשירה את היורש המפורסם שלה, הברמן "הארי קארדוק" שהגיע מארה"ב לאנגליה עם כניסת חוק היובש ב1920 יחד אישתו ובתו והצטרף לבר בסאבוי. קראדוק היה אחד הברמנים הבולטים והמפורסמים של שנות ה20 וה 30, הוא חיבר את ספר הקוקטיילים    The Savoy Cocktail Book  ונהג לציין שם מתכונים רבים של קולמן. קארדוק היה שותף בהקמת גילדת הברמנים של בריטניה ב1934. בשנת 1938 הוא עזב את הסאבוי לעבר למלון דורצ'סטר ואחר כך למלון בראונס. הוא פרש מהמקצוע ב1947 ונפטר בשנת 1963.

(Ernest Gantt –  (Don the Beachcomber

דון מוכר כ"אבי קוקטיילי הטיקי" אותם קוקטיילים טרופיים ואקזוטיים שלגימה אחת מהם מעניקה לנו תחושה של חופש, הוואי ומטריות, והיו להצלחה מסחררת בשנות ה30-40-50.

דון נולד בשנת 1907, גדל בניו אורלינס ועבר ללוס אנג'לס עם סיום תקופת היובש. ב1934 הוא פתח בר קטן עם 25 מקומות ישיבה בהשראה פולינזית. הוא המציא וחיבר מגוון מתכוני קוקטיילים אקזוטיים ונהג להשתמש במיצי פירות טרופיים וליקרים ייחודיים שהמפורסם שבהם הלא הוא הזומבי. גישתו הייתה : "אם אתה לא יכול להגיע לגן עדן, אני אביא לך את זה לכאן". סגנון הבר שהקים היה להצלחה וסחף אחריו בליינים וחקיינים. ההצלחה הפכה את הבר לרשת ברים מצליחה שאותה פיתחה וניהלה אשתו. ביץ' בילה את שארית חייו בהונלולו ונפטר בשנת 1989, בגיל 81.

Victor "Trader Vic" Bergeron

בעוד שדון ביץ' המציא את קוקטיילי הטיקי, אין ספק שויק היה זה שהפך אותם לסגנון הקוקטיילים הפופולרי ביותר דאז. בבר הטרופי שאותו הקים ב1936 באוקלנד, קליפורניה, שהפכה עם הזמן לרשת בינלאומית, הוא נהג לחבר ולהמציא כל מיני קוקטיילים עם תערובות מיוחדות פרי פיתוחו. המפורסמים שבין הקוקטיילים שהמציא ויק הלא הם ה"מאי טאי"  "ופיינ קילר". הקוקטיילים שהמציא ויק היו ייחודים ושמם הלך לפניהם. סוד הקוקטיילים שלו היה שימוש במרכיבים טריים. ב1948 כתב, כי הוא אינו מבין מדוע ברים לא משתמשים במיצי פירות טריים. ויק כתב וחיבר ב1972 את הספר Bartenders' Guide. הוא נולד בדצמבר 1902 נפטר בשנת 1984, בגיל 81.

Constance Ribalaigua Vert

ורט היה ברמן מיוחד. הוא לא היה נוהג לשתות, ואף על פי כן הוא נודע כאחד הברמנים הנחשבים ביותר של אמצע המאה ה20. ורט היה בעליו של הבר המפורסם "אל פלורידיטה" בקובה. הוא נהג לשרת ולארח בבר שלו בין היתר את הסופר ארנסט המינגוויי, השחקן זוכה האוסקר ספנסר טרייסי וגם תיירים מקומיים. בבר של ורט גם הומצא הקוקטייל "המנגוויי דאקירי". ורט היה ברמן מיומן ביותר, יצר תערובות מיוחדות ומתכוני קוקטיילים חדשים מידי יום, והיה למארח יוצא מן הכלל. הוא עבד בבר עד שנותיו האחרונות ומת בשנת 1952.

Dale DeGroff

דייל דה גרוף הוא האיש שהגדיר מחדש את הברמן המודרני והחזיר עטרה ליושנה. החל משנות ה 70 ועד לאמצע שנות ה 90 מעמדם של הקוקטיילים והברמנים היו בשפל חסר תקדים. קוקטיילים נתפסו כמשקאות מיושנים, בין השאר מפני שהוכנו ממרכיבים לא טריים, אלכוהוליים באיכות ירודה ובידי ברמנים לא מקצועיים שהכינו קוקטיילים לא מאוזנים. כל זה השתנה כשבעל מסעדה ובעל חזון בשם ג'וסף באום ביקש מהברמן הצעיר שלו דייל דה גרוף למצוא בעבורו ספר קוקטיילים של ברמן "עלום שם" בשם ג'רי תומאס, ששמו לא אמר כלום לדייל. דייל הצעיר יצא לחפש בחנויות הספרים את הספר של ג'רי תומאס וכאשר מצא אותו הבין שהוא מחזיק ספר בן 150 שנה, וספר זה נחשב "התנ"ך של הקוקטיילים". דייל נשאב לתוכנו של הספר ולתדהמתו טכניקות הכנת הקוקטיילים והגישה כלפי קוקטיילים בספר היו שונות ממה שהכיר. דל החל ליישם את הטכניקות והגישה לקוקטיילים בספר והחל לסחוף אחריו קהל אוהדים בחוף המזרחי של ארה"ב. ומן הצד השני של ארה"ב, היה זה הברמן טד היי שהחל לחקור את ההיסטוריה של עולם הקוקטיליים, המרכיבים שהיו מקובלים, שיטות הכנתם ועוד.

אט אט, היה ניתן לראות שינוי בגישה, בתפישה ובהבנה של ברמנים וגם של קהל הצרכנים כלפי הקוקטייל. השינוי היה הדרגתי, ההבנה הייתה פתאומית. לפתע חדלו הברמנים "החדשים" להיות קולות יחידים ובזכות רשת האינטרנט נוצרה קהילת ברמנים גלובלית שהחזירה את הקוקטיילים למעמדם הנוכחי תוך עשור בלבד בכל העולם.

The post הברמנים הבולטים בהיסטוריה appeared first on בר מאסטר.

הקוקטייל הוא משקה אמריקאי בן יותר מ- 200 שנה. היווצרותו והתפתחותו שזורים בהיסטוריה האמריקאית ובתרבות העולמית, למרות שלכאורה מדובר במשהו די פשוט – מספר משקאות שעורבבו יחד.

הקוקטייל – קווים לדמותו

קיומם של הקוקטיילים אוזכר לראשונה בשנת 1803 בעיתון של העיר ניו-האמפשייר כעדות להידרדרותו המוסרית של הנוער העירוני, אך מהותם המדויקת הוגדרה לראשונה כשלוש שנים מאוחר יותר ב- 13 במאי 1806 בעיתון ניו יורקי בשם "Balance and Columbian Repository". בעיתון נכתבה אנקדוטה מבדחת, לפיה הקוקטייל הוא מסוג המשקאות הנשתים על ידי חברי המפלגה האמריקאית הדמוקרטית ושתחת השפעתו הם מסוגלים להצביע לכל אחד (גם למועמד רפובליקני). ההפתעה העיקרית באזכור זה, הייתה שהוא התייחס לקוקטיילים כמשקאות בוקר, דבר המרמז על הבדלים משמעותיים בתרבות הצריכה של הקוקטייל מאז ועד היום.

שתייה בבוקר בדרך כלל פירושה, ששתית יותר מדי בלילה הקודם והתנהגות כזאת נקראה אז וגם היום- התנהגות הוללת. ואם זה לא היה מספיק גרוע, המשקאות הללו, כלומר הקוקטיילים, הכילו "ביטרים" (Bitters), אשר בתחילת המאה ה- 19 נחשבו לתרופה לכל דבר ועניין והוספתם לקוקטיילים הייתה כמו הוספת תרופה נגד לחץ דם גבוה לארוחת הבוקר שלך. משמעות הדבר הייתה אם כך, שאם שתית קוקטייל היה זה סימן לכך שהיית כה הולל, עד כדי שהפכת חולה. גם שמו של הקוקטייל, שמקורו שנוי במחלוקת עד היום, ניתן לו כפי הנראה מפני שנחשב ל"קריאת ההשכמה" של השיכור – כמו תרנגול (Cock) שקריאתו מסמנת את אור הבוקר הראשון.

הקוקטייל היה כה שנוי במחלוקת בתחילת המאה ה- 19, עד שהתייחסו אליו כמשקה השייך לעולמם של "אנשי הספורט" (Sporting men)-ספורט ההימורים. אנשים אלה הנחשבו לנוכלים ובעלי חסותם של הנשים המופקרות – מן הסתם לא היו אלה חובבי ספורט אמיתיים. ומה לגבי נשים ששתו קוקטיילים? רעיון זה היה שערורייתי אף יותר.

עם זאת ולמרות שהקוקטייל נחשב ע"י החברה המתורבתת כמשקה שצריך להימנע ממנו, ככל שעבר הזמן, הוא הלך והפך פופולארי יותר גם בקרב החברה הגבוהה ולאחר מכן על ידי כלל החברה. דבר זה התרחש בצורה הבאה: המהמרים ביקרו במרוצי הסוסים לעיתים קרובות, וכמוהם גם בעלי הסוסים העשירים, ילדיהם המפונפנים ואנשי לווייתם החנפנים. מאחר והקוקטייל נחשב לאלמנט שלילי ואסור בחברה, שתייתו נחשבה למסוכנת ועל כן גם מאוד אטרקטיבית, משום שאם שתית קוקטייל, נחשבת מסוכן, מסתורי ואפילו מורד. זה היה גרעין תהילתו של הקוקטייל– סינדרום "הילד הרע" של העשירים והנכונים.

מאחר וקבוצה זו של אנשים עשירים ובעלי מעמד גבוה אימצה לחיקה את הקוקטייל, שלב אחרי שלב אימצו אותו גם בני המעמד הבינוני והנמוך עד שלבסוף הפך לאופנתי בקרב כולם. עד סוף שנות השלושים של המאה 19 במסלולי המרוצים ובזירות האגרוף, עבר הקוקטייל מ"אנשי הספורט" לאנשי תרבות ומוסר אמיתיים והחל להופיע גם באירועי הפנאי של בני המעמד הגבוה: ציד השועלים ומשחקי הפולו.

למרות התקדמותו של הקוקטייל עד תחילת המאה ה-19, יעברו חמישים שנים נוספות עד שתתרחש התפתחות משמעותית נוספת במעמדו, והיא תתרחש בצורה אירונית, דווקא על רקע מלחמת האזרחים האמריקאית. עד 1862 התקבל הקוקטייל בצורה איטית אך עקבית על ידי החברה האמריקאית והפך מוכר ומקובל בקרב האוכלוסייה. בשלב זה, הוא לא נחשב כבר כמשקה בוקר בלבד ואנשים החלו לצרוך אותו גם בשעות פחות שנויות במחלוקת.

עם זאת, עדיין לא היו בתקופה זו סטנדרטים לרקיחת הקוקטיילים או צורות מדידה למרכיביהם. דבר זה השתנה ב- 1862 ביום שבו ברמן מוחצן בשם ג'רי תומס פרסם את המדריך הראשון אי פעם לעבודת הברמן. מדריך זה אפשר סטנדרטיזציה, שבעקבותיה כל אדם יכול היה להזמין ולקבל את אותו קוקטייל בדיוק בכל בר שנכנס אליו ברחבי העולם.

בעקבות מדריך זה, התפרסמו מדריכים נוספים שכולם נכתבו ע"י ברמנים בשביל ברמנים והכילו הוראות להכנת משקאות וכן הגדרות, כמויות, קלסיפיקציות וסאב קלסיפיקציות. הקוקטייל היה רק אחד מכל אותם פרטים שפורסמו במדריך, ומבין כל המשקאות המעורבבים שצוינו הוא ממש לא היה הראשון. לדוגמא – "מינט ג'ולפ" לא הוגדר כקוקטייל אלא כ"ג'ולפ" (קטגוריה של משקאות). "סלו ג'ין פיז" לא הוגדר כקוקטייל אלא כ"פיז". "סינגפור סלינג" לא הוגדר כקוקטייל אלא כ"סלינג". בין כל המשקאות המעורבבים היו קבוצות נוספות כגון – קראסטה, פיקס, סנגריות, נגוס, סקאפה, סמאש, קובלר, פליפ, פונץ', סוויזל וגם…הקוקטייל !

היתרון של הקוקטיילים מבין כל קטגוריות המשקאות היה בפשטותם, בטעמם הטוב ובזה שהם עשו את "העבודה", אך הוא עדיין נחשב לקטגוריה נחותה יחסית לאחרות. איך קרה שבסופו של דבר הקוקטייל  "בלע" והעלים אל תוכו את כל שאר הקטגוריות? קצת סבלנות, זה לא קרה מהר והיו כמה מהמורות רציניות בדרך…

• מהמורה 1: "תנועת ההימנעות" (The Temperance Movement)

תנועה זו החלה במאה ה- 18 מתוך מניעים דתיים וסוציולוגיים וראתה באלכוהול גורם עיקרי לרעות החולות של החברה האמריקאית. כמו שמלחמת האזרחים האמריקאית ייצגה מאבק בין הדרום החקלאי לצפון העירוני, כך האלכוהול ייצג מאבק בתוך החברה האמריקאית שניסתה להבין  מה מקורותיהם של העוני, חסרי הבית, הגניבה ומה שהיא ראתה כהידרדרות כללית במוסר החברתי. תופעות אלה התפתחו בחברה האמריקאית ככל שארצות הברית והעולם ככלל נעו לעבר חיים עירוניים ותיעוש. הטבע האנושי הפשוט גרם לכך שאנשים חיפשו סיפוק שבהאשמת אדם אחד, קבוצה, אירוע או דבר בהידרדרות המוסרית החברתית הכללית. עבור תנועת ההימנעות דבר זה היה האלכוהול, לעיתים בירה לעיתים קרובות יין ותמיד משקאות חריפים. האמת היא שהברים ומוכרי השתייה החריפה לא היו חפים מאשמה. לפני שחוק ה"מזון והתרופות הטהורים", שאסר על צריכת אלכוהול, נכנס לתוקפו בשנת 1906, בקבוק שהכיל "וויסקי מיושן" יכול היה באותה מידה להכיל תה, אתר, חומצה גופרתית ואולי גם מעט מהדבר האמיתי.

אישה בשם קרי ניישן שהייתה חברה בתנועת ההימנעות ואשר פעלה לטענתה תחת "הוראות מאלוהים", הביעה את מחאתה כלפי אלכוהול בכך שהייתה משלהבת אספסוף של אנשים וביחד איתם פורצת לברים ושוברת אותם לחלוטין באמצעות פטישים, אבנים ובאמצעות גרזן שהיה סימן ההיכר שלה.

• מהמורה 2: מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914

בתקופה זאת רבים מהשתיינים גויסו לצבא ארה"ב ונלקחו למלחמה באירופה. מן הסתם הקוקטיילים לא היו בראש מעייניהם ובנוסף, חל קיצוב של אלכוהול בכל העולם, מאחר ושימש בין השאר לצרכי רפואה וטיפול בפצועים. כשהגיעו הביתה  בסוף המלחמה, פגשה אותם הפתעה קטנה נוספת- מהמורה 3.

• מהמורה 3 – תקופת היובש בשנת 1920

למשך זמן מה, ידם של כוחות תנועת ההימנעות בזירה הפוליטית הייתה על העליונה. תקופת היובש שבמהלכה נקבע כי אין זה חוקי לייצר או לקנות אלכוהול למטרות שאינן רפואיות, חוקקה ב- 1919 והוצאה לפועל ב 16 לינואר 1920. תקופה זו הגיעה לסופה  רק 13 שנים לאחר מכן,  ב- 5 לדצמבר 1933, אז יכול היה אזרח אמריקאי סוף סוף לרכוש משקה אלכוהולי בצורה חוקית.

בניגוד לדעה הרווחת באותו הזמן, תקופת היובש לא היוותה כלל מכשול להתחדשותו של הקוקטייל, להיפך, היא הייתה הסיבה לה, משום שאין נחשק יותר מהדבר האסור. תקופת היובש גרמה לאנשים לרצות קוקטיילים וליצרני המשקאות לספק צורך זה באמצעות ייצור אלכוהול סינתטי שהיה קל יותר לייצור (קל לזיקוק, לתיבול ולבקבוק), וגם קל להשגה. הבעיה הייתה, שטעמו של האלכוהול הסינטטי היה נוראי והוא גם היה מאוד לא בריא לשתייה. הקוקטיילים, שכקטגוריה, התאפיינו בכך שהכילו תערובת של טעמים, היו שיטה להסוואת טעמו הרע של האלכוהול הסינטטי. כתוצאה מכך, אנשים שכחו את ההבדלים שהיו בין הקבוצות השונות של המשקאות המעורבבים וכל המשקאות המעורבבים החלו להיקרא קוקטיילים.

כתוצאה מתהליכים אלו שהתרחשו בתקופת היובש, משקאות מסוימים נעלמו לגמרי מהמפה מחד, ומאידך, נוספו קוקטיילים חדשים רבים באזורים שונים בעולם. לדוגמא, אם היה לך כסף (וב- 1920 היה לאנשים כסף) ורצית משקה טוב, יכולת לצאת לחופשה על אוניית נוסעים, להפליג לקובה ולשתות "מוחיטו" ו"קובה ליברה". יותר מכך, יכולת להפליג ולהתחיל לשתות ברגע שחצית את קו המים הבינלאומיים ושם יכולת לחגוג את המאורע בשתיית משקה הנקרא: "Three Mile Limit" (קו שלושת המיילים), אשר נוצר כדי להנציח את חציית קו המים הטריטוריאליים של ארה"ב, וסימן שניתן להתחיל לשתות אלכוהול באופן חוקי. בתגובה לכך, ממשלת ארה"ב הרחיקה את קו המים הטריטוריאליים ל- 12 מיילים ומה לדעתכם קרה? השתיינים המציאו קוקטייל חדש בשם "Twelve mile limit" (קו 12 המיילים)!

דוגמה לאירוע נוסף שהוליד קוקטייל חדש, עוסק באוניית נוסעים בשם ה- "SS Kungsholm" שעזבה את נמל העיר ניו יורק ב 19 לדצמבר 1930 ועגנה בסן חואן, קורסאו, ג'מייקה ובמקומות נוספים. הנמל בו עגנה הספינה למשך הזמן הארוך ביותר היה נמל העיר הוואנה לכבוד ערב השנה החדשה ושם נוצר קוקטייל חדש בשם "Kungsholm".

במהלך תקופת היובש באיים הבריטיים ובאירופה, נולדה תעשיה ביתית חדשה לגמרי, שנועדה לספק את תאוותו של האמריקאי הגולה לאלכוהול מובחר. דוגמה לכך הייתה גילדת הברמנים הבריטית שהיו חברים בה כמה מהברמנים היצירתיים ביותר שידע העולם. מאחר ולא יכלו להשיג מרכיבים מסוימים של משקאות שיוצרו רק בארה"ב, הם הכינו יש מאין קוקטיילים מעולים ממרכיבים משלהם. לדוגמה, ה"פיקאדור", קוקטייל המכיל טקילה, מיץ ליים וקוואנטרו שלמעשה היה המרגריטה הראשונה והומצא לראשונה בבריטניה ב- 1937. משקאות כאלה נראו רק לעיתים נדירות בחופי ארה"ב גם לאחר שהסתיימה תקופת היובש וחבל שכך.

בשל כתבות בעיתונות שנכתבו על תקופת היובש, החלה בשנת 1920 מגמה של שינוי בסוג האנשים שכתבו ספרי קוקטיילים. עד לנקודה זו היו אלה תמיד ברמנים שכתבו עבור ברמנים אחרים ובמידה פחותה יותר עבור הציבור הכללי. עם זאת, בנושא האיסור לשתות אלכוהול היה זה תמיד כתב העיתונות שכתב עבור הציבור הרחב. העיתונאים התייחסו לתקופת היובש כאל סקנדל פוליטי ומתוך כל המחקר שעשו על אלכוהול בתקופה זו, נסחפו כמה מהם לכתיבת ספרים על קוקטיילים והפכו אותם למדריכי נסיעות לשתיין החובב. אחרי הכל, למה לא? הרי הנושא הפך לגדול יותר מסתם כוס והפעולה של שתיית מה שיש בתוכה. עכשיו פעולה זו יצגה משהו- זו הייתה הצהרה פוליטית שמשמעותה התנגדות לממשל.

הקוקטייל החוקי חזר בסוף שנת 1933 והוא נשאר מתוחכם כפי שהיה לפני תקופת היובש. עם נפילת שוק המניות בשנת 1929,  הפצת סרטוני התנגדות לאיסור שתיית אלכוהול וביטול האיסור לשתיית אלכוהול בשנת 1933, הפך הקוקטייל למושך יותר מתמיד-הוא ייצג בריחה לפנטזיה האולטימטיבית.

יותר מ 20 מדריכי ברמנים פורסמו בחודשים שלאחר ביטול האיסור לשתיית אלכוהול. תכנם של מדריכים אלה היה מזמין מאוד וכלל משקאות מעורבבים עם אלכוהול איכותי שהציבור לא פגש כבר יותר מעשור. גם הרדיו, הסרטים, השירים והעיתונים הכריזו על חזרתם של הקוקטיילים – כולם היו פתאום חלק ממועדון הקוקטיילים המפואר. הקוקטיילים סמלו עולם טוב יותר והם גם ייצרו אופוריה פיזית ממשית.

• אז מה יכול להשתבש ?

כאשר ירד הקולוניסט הראשון מהספינה לחופי אמריקה, הוא שתה ברנדי  וכאשר ייבוא של אלכוהול הפך לבעייתי, הוא הוא החל לשתות רום. עם חלוף הזמן, האמריקאים ייצרו את האלכוהול לעצמם: ראשית, הם ייצרו את האפל ג'ק ולאחר מכן את הוויסקי האמריקאי העשוי משיפון, חיטה או תירס. עם תחילת המאה ה- 20 ייצור וויסקי שיפון וברבן הפכו לאומנות  והיו המשקאות הפופולריים ביותר לשתייה נקייה או מעורבבת. הם היו נשארים כך עד עצם היום הזה אלמלא סדרה של אירועים מצערים, חישובים מוטעים ומחסור בחשיבה קדימה, שהחלו בשנות ה– 40 של המאה העשרים.

וויסקי מצריך יישון, שהנו תהליך ארוך ובזבזני בזמן, אך הוא זה שהופך את המשקאות האלה לרכים ומלאי טעם. כמויות הזיקוק המועטות שנעשו במהלך תקופת היובש הובילו לירידה משמעותית את במאגרי הוויסקי המיושן עד כדי כך, שיצרני הוויסקי גילו שאין להם מספיק זמן לעמוד בביקושים שנוצרו לוויסקי מיושן. במקביל, פריצתה של מלחמת העולם השנייה הביאה לסוף את האופטימיזם המוגזם שהציף את הציבור האמריקאי בתום השפל הגדול ולקיצוב רחב היקף של המשקאות האלכוהוליים. רוב האלכוהול שזוקק נשלח מעבר לים לשימוש רפואי או תעשייתי- בדיוק כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה.

עם תום המלחמה החיים ואספקת האלכוהול חודשו, כך שבתקופה שאחרי המלחמה כבר היו קיימים אלפי קוקטיילים בנוסף לעשרה שפורסמו ב 1862 ע"י ג'רי תומאס. עם פרסום הספר רב ההשפעה "אומנות ערבוב המשקאות"  שנכתב ע"י דיויד א. אמבורי ב 1948, נוצר זן שלישי של כותב: "השתיין החובב". אמבורי לא היה ברמן וגם לא עיתונאי. הוא היה עורך דין שכתב על קוקטיילים פשוט בגלל שהתחשק לו ומשום שהיו לו דעות נחרצות על משהו שהוא נהנה ממנו – השתייה.

במקביל לפרסום הספר, מאחורי הקלעים, החלו יצרני המשקאות להיות חרדים בשל הצטמצמות מאגרי הוויסקי שברשותם. הם חשבו על תכנית, למען האמת 2 תכניות, שאותן החלו להוציא לפועל לפני המלחמה ולאחריה. ראשית, הם החלו לשווק באגרסיביות וויסקי מעורבב שהכיל מעט וויסקי מיושן והרבה תזקיקים ניטרליים מבוססי דגנים. תזקיקים ניטרליים אינם מצריכים יישון ואין מוסיפים להם טעם- הם פשוט אלכוהול נקי וגולמי מהיר וקל לייצור. כתוצאה מכך יכלו יצרני המשקאות להכפיל, לשלש, לרבע ואף יותר את אורך החיים של מחסני האלכוהול שלהם ואת קצב ייצור המוצרים שלהם. כל מה שצריך היה כדי לייצר וויסקי מיושן, זה רק להוסיף לתזקיק הניטרלי מעט ויסקי מיושן ולהוציא לשוק למכירה.

לגישה חדשה זאת של שיווק ויסקי, הצטרף סגנון חדש של שתייה: ה"הייבול". קח שוט של ויסקי מעורבב, הוסף מי סודה או ג'ינג'ר אייל בתוך כוס גבוהה עם קוביות קרח ויצרת משקה קליל, מרענן, יומיומי ומודרני! זאת הייתה המנטרה באותם הימים.

שיטה חדשה זאת לייצור ויסקי ולערבוב משקאות, היוותה פריצת דרך שיווקית וכלכלית משמעותית בעולם הקוקטיילים, משום שהייתה חסכונית בזמן ויצרה משקה קליל ונגיש לכל חך. היא נכשלה בעבר, משום שאף אחד לא באמת ידע כיצד לשווק אותה וגם רוב הברמנים העדיפו לערבב משקאות אלה עם ג'ין, מה שהסווה לגמרי את טעמם והוסיף לעלותם הכספית משום שייצור ג'ין הנו יקר מייצור תזקיק ניטרלי.

בתעשיית האלכוהול באמריקה לא חשבו מראש על ההשלכות של מהלך שיווקי וכלכלי זה. אמנם, אמריקאים החלו לאחר מאמצי שיווק מסוימים, לצרוך את הוויסקי המעורבב, אך בעשותם זאת, הם איבדו את אהבתם לטעמו של אלכוהול מיושן ולטעמו של אלכוהול בכלל. לדוגמא, אם תוסיף מיץ תפוזים לתזקיק נייטרלי, תיצור משקה שטעמו פחות או יותר זהה למיץ תפוזים. שתיינים החלו להשתוקק יותר לאפקט של האלכוהול ופחות לטעם של האלכוהול. עם זאת, השלכות אלה לא הפריעו ליצרניות המשקאות להמשיך להשתמש באסטרטגיית מכירה זאת, משום שהיא הייתה רווחית מאוד מבחינה כלכלית. הן מכרו מוצר זול וחסכוני בזמן ייצור.

צרכני המשקאות החלו לצרוך וודקה והמשיכו בצריכת יין, משום שהם כבר לא אהבו את טעמו של הוויסקי המיושן. כתוצאה מכך, התפתחה באמריקה תעשייה ותרבות של צריכת יין ובירה קלה שהיה בה אחוז נמוך מאוד של אלכוהול. לאורך השנים, מאחר ואנשים התרגלו לטעמים קלים ופשוטים של משקאות אלכוהוליים, החלה ירידה כללית בצריכת האלכוהול ופנייה לשימוש בחומרים משני תודעה אחרים. בשנות השישים באמריקה רוב הדור הצעיר נמנע מצריכת אלכוהול, וקוקטיילים בפרט נחשבו מיושנים וממסדיים. הצעירים החלו לפנות לחומרים אחרים שנחשבו אנטי ממסדיים כגון מריחואנה וסמים לא חוקיים אחרים.

• שנות השבעים היו תקופה חשוכה עבור הקוקטיילים

בעשור זה, הקוקטיילים עדיין נחשבו מיושנים והעלו בקרב הדור הצעיר אסוציאציות של ריח מעופש של בר של זקנים. במקומם, מקובל היה לשתות משקאות גבוהים, מתוקים ותפלים יחסית.  הקוקטיילים הקלאסיים נעלמו מן הבר ביחד עם הברמן המזדקן, אשר הוחלף על ידי ברמנים צעירים וחתיכים שנדרשו להכיר רק המינימום ההכרחי של מתכוני הקוקטיילים ואף לא אחת מטכניקות הערבוב וההכנה של קוקטיילים. ולמה בכלל שיכירו? אף אחד כבר לא הזמין את המשקאות ה"ישנים הללו" וכולם הזמינו משקאות חלשים, מתוקים ופירותיים מבוססי וודקה- אלה היו שנות השבעים באמריקה.

בשנות השמונים, חל שינוי בתעשיית המשקאות וחברות נטו להצטמצמות משמעותית ולקונסולידציה גלובלית. מותגי אלכוהול ידועים גוועו וסוגים שלמים של משקאות אלכוהוליים היו בלתי ניתנים להשגה משום שהפסיקו לשווק אותם (חברות הענק של התעשייה רצו לשווק רק את המותגים הרווחיים ביותר) או שהפסיקו לייצר אותם בגלל שינוי העדפות הצריכה וטעמו של קהל הצרכנים. ואז, לקראת סוף שנות השמונים קרה דבר מסקרן, אשר בעקבותיו החל שוב שינוי בתרבות הצריכה של משקאות אלכוהוליים בחברה האמריקאית.

ההשמעה היא שהשינוי החל עם מנהל מחלקת מזון ומשקאות במלון כלשהו, שאמר: "נראה לי שהדור החדש של השתיינים יאהב מאוד לשתות קוקטיילים, אם פשוט נשנה להם את השם. במקום 'קוקטיילים', נקרא להם 'מרטיני'ס' וזה יעלה בהם אסוציאציה למסיבות המרטיני המתוחכמות של שנות החמישים שהם ראו בסרטים הישנים. אם תגיד 'קוקטייל', הם ידמיינו איש זקן בבר, אבל אם תאמר 'מרטיני', הם ידמיינו רטרו מתוחכם ונקי. הבעיה היחידה היא, שנראה לי שאף אחד בקהל הזה לא שתה מעולם מרטיני אמיתי ואם הם יישתו, זה בטח יפיל אותם מהרגליים (יותר מדי חזק) והם יברחו בצרחות מהמקום. לכן, אני מציע, שבמקום מרטיני קלאסי, ניקח וודקה, נוסיף לה ליקר כלשהו, נכניס לכוס קוקטייל עם רגל ונקרא לזה "מרטיני כלשהו".

"הנה, הם שותים את זה! הם אוהבים את זה! עכשיו נוסיף קצת מיץ פירות, ניצור תפריט שלם של המשקאות האלה, נעשה אותם גדולים כי משקאות קטנים יראו קמצניים. "

ואוו! המשקאות האלה נמכרים כמו לחמניות חמות! בוא נקרא לכמה קוקטיילים ישנים 'מרטיני'ס'. רוצה להוסיף גם חלב לאחד מהם? קדימה! היום הכל הולך…

וכך קרה, שבשנות התשעים המוקדמות, החלה עלייה מוגדרת ברגשות הנוסטלגיים כלפי תרבות הקוקטיילים ועלייה בצריכה שלהם.

בשנות השישים שלט המרטיני, שהכיל בעיקר וודקה/ג'ין וקרח, אך בשנות התשעים החלה עלייה הדרגתית בשיטות המקוריות של הגשת קוקטיילים, בלי קרח, בכוס עם רגל. עם זאת, את העדר התחכום ששלט בעבודת ערבוב הקוקטיילים בתחילת תקופת התחייה שלהם בשנות התשעים-ייקח עוד זמן רב לשנות. שיטת הכנת הקוקטיילים הייתה בתקופה זאת חצי-קלאסית ואף שהשתמשו בכוס הנכונה עם רגל, הקוקטיילים היו עדיין גדולים ומתוקים מדי וגם לא היו ניתנים לקירור מספק. מטרתם של משקאות בתקופה זו הייתה לא יותר מלהבטיח לשתיין הנגאובר חזק ואיכות הכנתם הייתה בינונית לכל היותר. הברמנים בתקופה זו היו מיומנים בשימוש במשקאות אלכוהוליים טרנדים, אך איבדו את יכולתם  להשתמש במרכיבים הישנים והטובים כגון קרם דה קקאו, ברנדי מישמש וסלו ג'ין.  רק הברמנים הוותיקים ביותר זכרו עדיין את הפרופורציות הנכונות של המשקאות, לאיזה נפח משקה צריך לכוון, את הטכניקות הנכונות לערבוב, ושיקשוק למשך זמן ארוך מספיק ועם כמות נכונה של קרח, על מנת ליצור קירור מספק של הקוקטייל.

• ערבוב משקאות עדיין לא התפתח לכדי אומנות של מקצוענים למעט בנווי מדבר מעטים.

במאה ה- 19, על אף הנטייה למתינות בשתייה (Temperance), עמד הברמן  בקו אחד עם השף ונחשב למקצוען יוצר בעל שיעור קומה. לעומת זאת לקראת שנות התשעים של המאה העשרים, נחשבה עבודת הברמן לעבודת ביניים זמנית. המרגריטות של שנות התשעים הפכו למה שהפך ה"מאי תאי "שלושים שנה קודם. משקה ה"טיקי", שהתפתח מתנועת המשקאות הפולינזים בשנות הארבעים והחמישים, התחיל במקור בפונצ'ים החגיגיים שהוכנו בקפידה ואשר היו אלכוהוליים מאוד ובאותה מידה מלאים בטעמים עמוקים ומעניינים. עם זאת, עד שנות התשעים, הפך ה"מאי תאי" למשקה גנרי מבוסס מיץ תפוזים, אליו הוספו שאר מיני מיצים מתוקים. באותה מידה הפכה המרגריטה לשילוב של מנה נדיבה מדי של טריפל סק, שהפך אותה למשקה חסר טעם ובעל טעמים פשוטים כלימונדה. טעמם של המשקאות בתקופה זאת, נטה במידה רבה לטעמו של משקה מוגז מתוק, אותו צורכים ילדים, בעוד שהמרגריטה המקורית הייתה קוקטייל קלאסי קטן, משוקשק בקרח, מסונן ומוגש בכוס מרטיני. לשם הכנת המרגריטה הקלאסית לא נדרש מיקס מרגריטה משום שהיא לא נזקקה לו. נדרשו רק מנה של טקילה לבנה, קואנטרו ומיץ ליים טרי. יכולת לטעום את כל המרכיבים בתוך המשקה ואם הוא היה חמוץ מדי, יכולת לאזן אותו בהתאם. חזק מדי? הוסף פחות טקילה. מתוק מדי? הפחת מכמות הקואנטרו. זה היה תהליך פשוט ונטול תערובות מתוקות ועתירות בחומרים משמרים. המרגריטה הייתה משקה טעים בצורה המקורית שבה הוכן, בדומה למשקה האב שלה, ה"סיידקר" ולמשקה הסב שלה, ה"ברנדי קראסטה". האין זה ברור אם כך, שציבור השתיינים יתחיל לנהות לעבר ימים עברו, בהם היו המשקאות מעט יותר מיוחדים?

גם חברות המשקאות החלו להביט לאחור. הם החלו לשים לב שאנשים שותים פחות, אבל אולי הם יסכימו לשלם יותר כדי לשתות טוב יותר…? בהתאם לאסטרטגיה זאת, החלו להופיע בתחילת שנות השמונים מגוון וויסקים סינגל מאלט, שדוגמתם נראתה רק לעיתים נדירות בחופי ארה"ב, אך נראתה לעיתים קרובות מאוד לאורך חופי סקוטלנד. בשלב זה, החלו להבין מזקקים במדינת קנטאקי, שבורבון אמריקאי, גם הוא למעשה סינגל מאלט לפי חוק ושאולי הגיע הזמן לאתגר את חך הצרכן האמריקאי בוויסקי מקומי. לא עבר זמן רב עד שוויסקי מקומי, שאיכותו לא נודעה מאז סוף תקופת היובש (וייתכן אפילו איכותי יותר) הופיע על המדפים וכמו כן גם סוגים אחרים של משקאות אלכוהוליים: ג'ין, טקילה, רום ואפילו וודקה.

בינתיים בניו יורק, משנתו של בעל מסעדה ובעל חזון בשם ג'וזף באום החלה להפעיל את קיסמה על קהל הצרכנים הניו יורקי. אותו ג'וזף באום, ביקש מברמן צעיר במסעדה שלו, בשם דייל דה-גרוף, למצוא בעבורו  עותק של הספר הישן של ג'רי תומס, Bon Vivant's Companion"". דה גרוף יצא לחפש את הספר בחנויות הספרים מבלי לדעת שהוא מחפש אחר ספר בן מאה ושלושים שנה! כאשר בסופו של דבר היה הספר בידיו, הכתה בו הידיעה על טבעו של עולם הקוקטיילים כפי שהיה בעבר במלוא עוצמתה…

כאשר דייל דגרוף הבשיל ברבות השנים לכדי ברמן רציני, הוא שקד להלל בפני כל את מעלותיהם של המשקאות הישנים והטכניקות הישנות, אך שעה שדייל דגרוף סוחף אחריו קהל מעריצים באזור החוף המזרחי, בצד השני של ארה"ב, החל ברמן בשם טד היי לחקור את תכונותיהם של מרכיבים מסתוריים אשר נכחדו זה מכבר מעולם הקוקטיילים. הוא החל ליצור קשר עם חברות משקאות על מנת לברר אילו משקאות עדיין מיוצרים ולנסות לשדל אותן להקים לתחייה את אלה שכבר לא. ככלל, ניתן לומר שבתקופה זאת, החלה איכות המשקאות האלכוהוליים להשתבח, וגם דור השתיינים החל להבין בהדרגה מה הופך קוקטייל, או "מרטיני" בלשון העם, למוצלח. הברים החלו להתמלא והברמנים החלו לשקשק שייקרים בכוונה יתרה. עם זאת, תוצאות מעשיהם של ברמנים כגון דייל דגרוף, טד היי ואחרים לא היו מגיעים לכדי מימוש, לולא ההתפתחות וההתרחבות של השימוש ברשת האינטרנט.

התוצאות היו הדרגתיות, אך ההבנה הייתה פתאומית- לפתע חדלו הברמנים החדשים להיות קולות יחידים ומפוזרים בעולם ודרך רשת האינטרנט נוצרה קהילה- קהילה גלובלית של ברמנים! השינוי היה איטי והדרגתי, אך יש לציין מספר ספרים אשר יצאו לאור והיוו סימן דרך לשינוי זה. בין ספרים אלה ניתן להזכיר את "Spirits and Forgotten Cocktails" מאת טד היי, "Cocktail" מאת פול הרינגטון, "Art Of The Cocktail" מאת פיליפ קולינס ו- "Straight Up"מאת ביל גרימס. כל הפרסומים הללו ועוד הוכיחו שדעתם של מומחים תפסה סוף סוף גם את דמיונם של ציבור שתייני האלכוהול ויותר מכך- את דמיונם של ברמנים ובעלי ברים ברחבי העולם, שנוכחו לדעת שליצור משקה טוב, זה לא בהכרח אומר לעשות פחות כסף.

מתוך Vintage Spirits and Forgotten Cocktails, (Ted Haigh, 2003)

The post ההיסטוריה של הקוקטיילים appeared first on בר מאסטר.

נכתב ע"י גיא אונגר | מדריך קורס ברמנים | בר מאסטר – ביה"ס הרשמי לברמנים בישראל

במאמר הקודם שכתבתי בנושא טיקי עסקתי בעיקר במקורות של הסגנון, במשמעות התרבותית שלו ובאופי הייחודי שמאפיין אותו. במאמר הזה המטרה שלי תהיה יותר להבהיר לגביי המוצרים, התערובות וכמובן הסוגים השונים של הרום שבו השתמשו כדי לייצר את הקוקטיילים הקאנוניים של התחום ומה הדרך לשחזר את הטעמים הללו כיום.

לפני שאתחיל אשתדל לחלק את הקוקטיילים היותר דומיננטיים של תרבות הטיקי לפי תקופות או יוצרים – קוקטיילים שנבעו ממוחו של דון ביצ'קומבר, קוקטיילים שויק הסוחר ייצר וקוקטיילים שנוצרו בתקופת הזהב של הטיקי ואחריה:

דון ביצ'קומבר היה במובן מסוים ההוגה של התחום, ולכן המוצרים שבהם הוא השתמש וההשראות שלו היו יותר מרוכזות על החוויות של התבלינים וסוגי הרום מהקאריביים שאליהם נחשף דרך סבו ומסעותיו. ניתן לראות שרוב השימוש של דון ביצ' בפירות היו פירות הדר – ליים, אשכוליות אדומות ולבנות ותפוז. השימוש בפירות טרופיים היה בעייתי ויקר בתחילת דרכו של הטיקי, ולכן היה ניתן לראות בקוקטיילים של ריימונד רק אננס ופסיפלורה, והשימוש בהם היה בחתיכות, מיץ וסירופים. דון ביצ' השתמש במגוון יחסית רחב אך יחסית פשטני של ממתיקים למשקאות שלו, דברים כגון סוכר לבן וחום, דבש ומייפל היו נפוצים בקוקטיילים שלו כאשר השימוש בסירופ הרימונים גרנדין היה דבר חשוב שהוא הכניס להרבה ממשקאותיו. דון ביצ' הכניס את השילוב של עושר של תבלינים מתוך ליקרים מורכבים כגון פימנטו (ליקר של תערובת התבלינים הידוע כall spice) ופלרנום (קורדיאל שמופק מההשריה של שקדים מולבנים, קליפות של ליים, ג'ינג'ר וציפורן) שהיו מאוד משמעותיים להוויה של התחום בשילוב התבלינים והטעמים העשירים של ניו אורלינס לבין הקריביים. היה גם שימוש מסוים בקפה, ואפילו במקרים מסוימים בחמאה כדי להשיג את המרקם ואת הטעמים שאותם חיפש.

ויק הסוחר הכניס עוד מוצרים לרשימה של דון ביצ' בזה שהוסיף את השימוש בלימון וחמוציות למחמיצים שלו, בננה לפירות הטריים שלו ומגוון רחב של תזקיקים וליקרים לאוסף. ניתן לראות שבתקופתו של ויק עושר מסוים שנובע מהתהליך המטרופוליטני הביא לכך שכמות התזקיקים שמופיע אצלו עולה על רק שילובים שונים של רום עם כמה יוצאים מהכלל, אלא שימוש נרחב גם בטקילה, בג'ין, בליקרים רבים מאירופה ויינות מחוזקים. שינוי נוסף מעניין היינו בממתקים – התוספת של מחית השקדים הידועה בכינוי אורז'ה ושימוש חלקי בפירות יער כמו אוכמניות פתחה את עולם הטעמים של הטיקי אפילו יותר.

עיקר ההבדלים בין העידן של ויק לבין עידן הזהב של הטיקי בשנות החמישים והשישים היה שימוש נרחב בעושר של פירות טרופיים שהיו נדירים בארצות הברית עד לשלב שבו תעופה הייתה דבר שבשגרה – מוצרים כמו ליצ'י, גויאבה, פאפאייה, מנגו ודוגמאות נוספות שנראות בעינינו כמהותיות בעולם הפירות הטרופיים היו כל כך נדירים בתקופה שהם לא הופיעו בקוקטיילים הישנים של סגנון הטיקי, ואחד מהכוכבים של הפירות הללו הוא כנראה קרם הקוקוס שהתחיל להופיע אך ורק בתקופה הזו.

דברים מהותיים להבנה של המרקמים, הטעמים, וההיגיון של השימוש בהם ובכמות הרום שמופיע בז'אנר נתמכת בעובדה שהרבה מהקוקטיילים האלו היו מיועדים להכנה בבלנדר. דבר זה אומר כמות יחסית אגרסיבית של דילול, חיבור טוב של כלל המרכיבים במשקלים השונים. מהסיבה הזאת אני אגיד מראש שכל הקוקטיילים שאדבר עליהם אמורים להיות או משוקשקים היטב או מעורבלים בבלנדר בכדי להשיג תוצאה אופטימלית.

לפני שאעלה כמה דוגמאות לקוקטיילי טיקי מהתקופות השונות ומה המרכיבים הנכונים להכין אותם אני חייב להגיד כמה מילים לגביי ההבדלים המהותיים בין סגנונות הרום השונים והשימושים שלהם – כאשר אנחנו מדברים על רום רוב האוכלוסייה תסתכל על רום כדבר בעל שלוש קטגוריות, שהן לבן, מתובל וכהה. המחשבה הזאת בעצם ממזערת את כל ההבדלים המהותיים בין הסגנונות השונות באיים השונים והחשיבות שלהם בהרכב המשקאות של ז'אנר הטיקי ובכלל לא עושים צדק עם מחלקת הרום מחוץ לטיקי. כקו מנחה יש כמה אלמנטים מהותיים להבדלים בין סגנונות הרום השונים שניתן להגדיר בעזרת טכניקות הכנה ואזור הכנה ויישון, מוצרי הבסיס אשר מהם יתסיסו ויזקקו את הרום וטכניקות הזיקוק המשתנות והתהליכים שהרום יעבור לאחר זיקוק. לכל אי בקאריביים יש סגנון מסויים שהוא המנחה שלו, יש איים שעוקבים אחרי הסגנון הספרדי היותר קליל, הפירותי ולעיתים רבות מיושן ומסונן בכדי להיות חלק ועדין בכדי לייצג את האופי של הרום הלבן בדרך ייחודית. יש איים שמתפקדים בסגנון האנגלי היותר עשיר, מתקתק, מלא גוף ותבליני ולרוב יותר מיושן. הסגנון השלישי והנדיר ביותר היינו הסגנון הצרפתי, שמשתמש במיץ קני סוכר לא מעובד ולכן יותר ירוק ויותר ארומטי אשר ברוב המקרים לא היה מיושן בכלל. כאשר אנחנו מדברים על האיים השונים חשוב להגיד שמעבר לסגנון יש מסורות מיוחדת לכל אי שחלקם נשמרות עד היום והן משמעותיות מאוד על הטעמים של הרום. כאשר מדבר על רום ג'מייקאני חשוב לציין שהתהליך שלהם היינו תהליך איטי שמשתמש בכמה אמצעיים טבעיים בכדי לתת לרום מהאי טעמים אסטריים שמתייחסים עליהם התחום כטעמים "פאנקיים" שנותנים נוכחות של רום בקוקטיילים שרומים מהאי הזה מופיעים בו וישנם מקרים מיוחדים שבהם החשיבות של הרום בג'מאייקני היינה כל כך חשובה שמתכונים שונו כאשר הרום שהם הומצאו אליו לא היה זמין יותר. הרומים שמגיעים מהאיים בהשפעה הצרפתית מרטיניק יצרו רום שנקרא רום אגריקול, הטעמים החדים והפאנקיים שלו מהותיים בכל קוקטייל שהוא מופיע בהם. הסגנון האנגלי המסורתי משפיע על חלק מהרומים היותר נפוצים במחלקה המיושנת של הרומים ואיים כגון ברבדוס וטרינידד ישמשו אותנו בהרבה מקרים כדי לתת גוף ומשקל לקוקטיילים ולפעמים כדי לעמוד למול העושר הרב שיכול להעפיל על הרום במשקה (ואנחנו אוהבים רום ולא ניתן לו ליפול!).

עכשיו, כדי להסביר את החשיבות של הרומים והמוצרים השונים בוא נדבר על קוקטייל יצוגי של כל אחת מהתקופות הללו וכיצד להעמיד אותו באופן אידיאלי.

נתחיל מהקוקטייל המפורסם ביותר של דון ביצ'קומבר, ואולי הקוקטייל המזוהה ביותר עם הזאנ'ר, וזה הזומבי: הזומבי דורש מיץ של ליים טרי, אשכולית אדומה, גרנדין, פלרנום, סירופ קינמון, נגיעה של אבסנט' ושל מריריי אנגוסטורה עם שלושה סוגים שונים של רום. יש חשיבות גדולה לסוגיי הרום, נדרש בשביל הקוקטייל כמות יפה של רום ג'מייקאני מיושן, רום בסגנון הספרדי מפוארטו ריקו מיושן קלות ורום מחוזק למעל 69% אלכוהול. המלצות אישיות שלי יהיה להשתמש בSmith and Cross בשביל הרום הג'מייקאני, בDon Q בתור הרום הספרדי מפארטו ריקו וlemonheart 151 או בPlantation OFTD למען הרום המחוזק. יש מתכונים רבים ולכן לא אציע מתכון משלי, אבל ישנם אופציות רבות שניתן למצוא בחיפוש קל.

נעבור לקוקטייל שמייצג את הקטגוריה לא פחות מידיו של הסוחר ויק, וזה יהיה המאי טאי: קוקטייל שויק המציא לזוג חברים מטהיטי שטענו שהקוקטייל היינו "הטוב ביותר", וכך הוא גם זכה בשמו. הקוקטייל דורש מיץ ליים, סירופ אורז'ה עשיר, ליקר תפוזים איכותי ואלכוהולי (כגון הקירסאו הייבש של פייר פראנד) ומנה של רום ג'מייקאני שכבר אינו קיים. מהסיבה הזו נעשו שינויים רבים במתכון, מכיוון שהפאנקיות והישון של הרום המקורי שהשתמשו בו שנקרא Wray and Nephew 17 שנה קשה להתחקות אחריו. פתרון מודרני טוב יהיה להשתמש ב45 מ"ל של רום ג'מייקאני מיושן (כגון אפלטון 12, Smith and Cross או Hampden) ורום אגריקול לבן (ממליץ עלNeisson  או על Clement)  ובכך לשחזר את הטעמים הפאנקיים והעשירים שהיו העמוד שדרה של הקוקטייל המקורי. המלצה נוספת שאינה חלק מהמקור – להוסיף חתיכות של אננס לתהליך רק מוסיף לעניות דעתי.

הקוקטייל השלישי הוא אחד דיי מודרני שהומצא בקואלה למפור ב1978, וזה Jungle Bird: נדרשות שתי חתיכות של אננס טרי בכתישה או בבלנדר, מיץ ליים, ממתיק קלאסי, ליקר איטלקי אפריטיפי מריר מתוק ורום עשיר ביותר. למטרת הרום אני אמליץ להשתמש בGoslings'  בזכות העושר והמשקל שלו שנותן בסיס טוב למשקה, המלצה נוספת תהיה להוסיף עוד אלמנטים פירותיים כגון פסיפלורה כממתיק ואולי לתת לו גם קצת נוכחות של ארוז'ה בשביל מרקם עשיר ומהנה.

הדוגמאות הללו הינן רק דוגמאות בסיסיות להבדלים המהותיים במוצרים ובדרכי ההכנה של הקוקטיילים וחשיבות הרום שבהם, התחום עשיר ועמוק וכל מי שמסוקרן לגביו יכול למצוא ספרות מרובה בנושא.

The post קוקטיילים – טיקי חלק 2 appeared first on בר מאסטר.

נכתב ע"י גיא אונגר | בר מאסטר – ביה"ס הרשמי לברמנים בישראל | תודה מיוחדת עבור התמונות לצלם בן יוסטר ובר La Otra

לאחר בלבול קל האם למשוך או לדחוף, הדלת נפתחת, פנים מסבירות מוצאות את האורח כאשר הוא נכנס לראשונה לבר. מוזיקה שמעלה זיכרונות בטעם של קרם שיזוף ואבטיח מתנגנת, התפאורה נראית כמו ירכתיים של ספינה ששתה בין אי לאי, האורח מתיישב במקומו מול הבר, איפה שהקסם קורה. לאחר שיחה קצרה עם הברמן מופיע מולו כוס מפוארת עם פרצוף ששונה בתכלית מזה של המארח שקיבל אותו – פרצוף עז שמסתכל על האורחים במבט זועם, צוחק, או חסר עיניים בעודו שותה משקה מעוטר בעלי בננה, דובדבנים, ראש נענע עשיר ואבקת סוכר צחורה. האם כל זה נשמע לכם מוכר? אם כן יכול להיות שגם אתה נחשפת לתרבות שכיום מתייחסים אליה בשם טיקי, אם לא תחזיקו חזק כי אנחנו נכנסים למים עמוקים.

המונח טיקי הוא אחד שקשה להגדיר אבל קל לזהות, מכיל אלמנטים רבים שנבנו לאורך מאה שנים ומגיע עד לימינו. במובן היבש ביותר טיקי הינו השם המסורתי לפסלים ולגילופים של הפרצופים העזים מהבתרבות הפולינאזית המסמלת את האלים שלהם ואת ראשון בני האדם, אך איך המונח הזה התגלגל למושג שאוחז בתוכו תרבות שלמה ותקופה בהיסטוריה האמריקאית? אתן הסבר קצר על מאיפה ומתי נולד המונח כפי שאנו מתייחסים אליו, מה האירועים העיקריים שעיצבו את התרבות הזו וכיצד היא עולה ומתפתחת גם כמאה שנה לאחר עלייתה.

תחילתה של תרבות הטיקי

ארנסט ריימונד באומונט גרנט היה ילד שנשם את הקאריביים – למרות שהרבה פרטים לגבי נעוריו במחלוקת עד ימינו, ידוע שריימונד הצעיר התלווה לסבו כאשר הוא תחזק את עסקי ה"ייבוא" המשפחתיים. ריימנוד הצעיר ספג את הקאריביים כאשר סבו הבריח ממיטב הרומים של ג'מייקה לניו אורלינס אשר נמצאת בתקופת יובש. הססגוניות הקאריבית והנהנתנות של הרובע הצרפתי של ניו ארלינס ושפע התבלינים שלהם היו רק שלב ראשון בהשראותיו. בהגיעו לגיל 18 ריימונד לקח את הכסף שהוריו שמרו בשביל שיוכל להשקיע בהשכלתו, אבל ריימונד רצה השכלה מעט שונה מזו שתכננו הוריו, וכך בעצם ריימונד לקח את חסכונותיו ויצא למסע בקאריביים. שש שנים לאחר מכן הנער חוזר כגבר בן 24 שראה יותר מהקאריביים ומהעולם מרוב האנשים שחיו בתקופתו ואסף אינספור הרפתקאות. מה שריימונד לא אסף באיים זה כסף, ולמרות שהגיע עם ארגזים של מסכות, חפצי קדושה פולינזיים וגילופי עץ לריימונד לא היה דולר אחד לשמו. בשלב זה ריימונד לקח כל עבודה שיכל ממנקה כלים ועד לשרת, דבר שנתן לו לפגוש דמויות בסצנה המתפתחת של הקולנוע בהוליווד ששם עבד לתקופה כיועץ אווירה שעזר בהפקות זולות שניסו לתפוס את הרוח הקאריבית שהכיר כל כך טוב. לאחר שאגר מספיק כסף ריימונד רכש מתפרה ישנה והעביר לה טרנספורמציה – מאחורי שער מאולתר שעליו השלט "דון ביצ'קומבר" (שמתרגם לדון אשר תר את החוף) ביתן עץ רעוע למראית העין ישב כמו באי קאריבי קטן שלו ושל אורחיו. המקום לא היה לגמרי אלגנטי, אפילו היה ניתן להגיד שהיה בעל אופי מחוספס, אבל זה לא רק האווירה שמשכה למקום אורחים, אלו היו המשקאות!

דון ביצ'קומר מכה את הוליווד

דון ביצ'קומבר התחיל את חשיבתו על קוקטיילים מהמחשבה על אולי העתיק שבקוקטיילים, שהוא הפאנץ' של השותלים (planters), וניסה לערבב מחדש את המרכיבים מהחרוז שעזר בהכנתו: "אחד חמוץ, שני חלקים מתוק, שלושה חלקים חזק וארבעה של חלש" (להרחבה לגביי פאנצ'ים כתבת פאנץ של יוגב מועלם) דון ביצ'קומבר החל לשלב במשקאות שלו תבלינים שנחשף אליהם במסעותיו. הוא השתמש בשילובים של רומים שונים בכדי להגיע לטעמים חדשים, בנה שכבות על גבי שכבות של פירות אקזוטיים והשתמש בכל תזקיק שיכל לשים את ידיו עליו. דון שילב את הכלים שרכש מתקופתו כיועץ והחדיר אלמנט תיאטרלי מובהק לבר שלו, מוזיקה ואווירה שהייתה כמשגרת את אורחיו לחוף נידח חסר דאגות. במהרה הסגנון משך אליו קהל שלם של מפורסמים מהתקופה ודון התחיל להתרחב עד לאימפריה שהמציאה אסקפיזם, חוויה של חופשה באיים ואת המסתורין האקזוטי שהביא ממסעותיו מבלי תחושת הכבדות שהייתה קיימת במועדוני תקופתו. ביצ'קומבר התמיד באלמנט התיאטרלי החזק בכוסות שהשתמש, במקרים רבים מכילים את הפרצופים העזים שמשם הטיקי זכה לשמו. מתחרים רבים עלו כדי לנסות לעלות על אותו הגל, אבל ריימונד היה גולש ערמומי ודאג שכל המתכונים שלו יהיו סודיים אפילו מהצוותים שלו – בכדי לשמר את סודיות המתכונים שלו דון דאג לייצר תערובות של מיצים טבעיים, סירופים ותערובות תזקיקים אך ורק בעצמו, והצוותים שעבדו תחתיו ידעו רק להשתמש בכמויות מסוימות של "תערובת מספר 4" לצד "תערובת מספר 8" וכו'. למרות זאת עלו עוד דמויות שפתחו ברים דומים שדגלו בתיאטרליות ובאופי האקזוטי והמסתורי שדון ייסד. המוביל ביניהם היה ויקטור ג'ולז ברגרון, שנתן לעצמו את הכינוי "הסוחר ויק". ויק בעצם בנה על הקונספט של ביצ'קומבר והוסיף אלמנטים רבים מהתרבות של הוואי ופיתח קוקטיילים רבים ששילבו מרכיבים מכל קצות העולם. הפופולאריות של התרבות איגדה בתוכה את כל המסתורין והאהבה של האקזוטי והייתה לעצמאית מהברים, ונכנסה כענף לעיצוב ולאופנה. אך כל זאת היה בפני מפולת.

מלחמת המחיים (Revivalists) – שובו של הטיקי

לאחר שנים רבות, בשנות התשעים, לאור האורבניזציה האינטנסיבית והנוסטלגיה, החלו כמה אנשים לחפש שאריות של תרבות אמריקאית שהתחילה להתמוגג לדפי ההיסטוריה. לאחר שהסגנון והתרבות הוגדרו כטעם רע, קיטש', וניצול של תרבויות רחוקות, היו אלו שתרו את ארצות הברית בחיפוש של שרידים של אותה תרבות. כוסות, פסלים, כיסאות עץ ומסיכות התפזרו ברחבי ארצות הברית והיו למעין חיפוש מטמון עבור כמה אנשים שהתאהבו בתרבות הזאת בין אם בחייהם או מתוך חשיפה אליהם כחוקרים תרבותיים. סוון קירסטן ואוטו וואן סטרונהיים היו אנשים שנחשפו לתרבות הרבה לאחר דעיכתה, אך ההתאהבות במחשבה האופטימית והצבעוניות של הטיקי החלו להחזיר מעט עניין בתרבות הנשכחת. ג'ף ברי היה צעיר כאשר נחשף לתרבות הטיקי, אבל האהבה שלו לתחום הייתה כה חזקה שרק כאשר היה אדם מבוסס כלכלית הוא ואשתו החלו לתור את ארצות הברית בחיפוש אחר ברי הטיקי האחרונים ששרדו, ובעצם ג'ף התחיל בעבודת קודש שבה אסף, שיחזר וחקר כל תרבות הטיקי לא מהמובן החיצוני תרבותי, אלא בעזרת אישתו הברמנית ג'ף התחיל לשחזר את הסודות שדון ביצ'קומבר הצליח להשאיר חבויים. לאט לאט החלו תנועות אשר התעניינו בתרבות הנשכחת והחלו להחיות את העניין בה. מסוייורים בברים לאירועים שבהם התאספו החובבים של הז'אנר, התחיל להיות ביקוש לסגנון, וזה הביקוש הזה שהחל להחיות את העניין בתרבות ובסגנון שלה מאחורי הבר.

טיקי מודרני – מה זה ?

כשתרבות הטיקי חוזרת לתודעה דבר זה קורה יד ביד עם הרנאסנס של עולם הקוקטיילים בכללי, ולאחר שנים רבות של משקאות מתוקים בשמות מביכים וצבעים זרחניים, יש רוח של יצירתיות וחידוש בכלל העשייה מאחורי הבר. הסגנון של הצבעוניות, העושר, והאסקפיזם הטרופי נהיה מושג נוסטלגי שיש בו כוח, אבל הקוסמופוליטניות העולמית גרמה לכך שעוד תרבויות מרחבי העולם החלו לעלות לתודעה, והשילוב שלהם עם טיקי היה בלתי נמנע. שילובים כגון טיקי- אפל או טיקי אלגנטי החלו לעלות לפני השטח. השימוש במגוון תזקיקים, ליקרים ותבלינים שהיה מסורתי לטיקי נהיה חסר גבולות כאשר אנשים יכלו לשים ידם על תזקיקים מסורתיים ממקסיקו, ליקרים חדשניים בטעמים מקפה שחור ועד ליקרי וורדים, תערובות תה מסורתיות מסין ומיפן ואמצעים מודרניים להביא את כל אלו בייחד, האופי של הקוקטיילים שדון ביצ'קומבר החל סוף סוף יכלו לבוא לביטוי בדרך שהוא מעולם לא היה יכול לדמיין. כיום יש מיזוגים תרבותיים רבים בין טיקי לתרבויות שאינן בקאריביים. ישנן דוגמאות רבות לשילוב של טיקי עם תרבויות מזרחיות כאשר החופים של ויאטנם, קמבודיה ותאילנד שבו למקום חיובי בדמיון החברתי. ניתן לראות שאהבה לטיקי גרמה לרבים לשאול את עצמם האם הוא בעצם פסול בהיותו הדוניסטי ומזיק לסביבה בדרישות שלו לפירות טריים וקישוטים נהנתנים, דבר שגרם לעלייה של תנועה שמנסה למצות את המוצרים עד תום ולייצר משקאות טיקי משאריות שנקראת טראש טיקי (טיקי מהאשפתות).

דוגמת הבית – La Otra

אחד מחביבי עולם הקוקטיילים המודרני הינו מזקל, תזקיק אגבה מסורתי שיוצר במקסיקו שנים רבות לפני שטקילה היה מוצר שגור בפי כל. כתוצאה ישירה מהטעם המעושן והייחודי שלו תוך כך שהוא משמר את הרעננות והחדות של משקאות לא מיושנים, המזקל החל למצוא את עצמו בכל ווריאציה של קוקטייל תחת הירח. החיבה של ברמנים למשקאות מקסיקנים בצירוף העליה הקולינארית של מאכלים מקסיקניים, החלו לצוץ להם ברים מקסיקניים ברחבי העולם שמעלים את התרבות הזאת על הנס. בשלב זה החלו רבים להתנסות עם וואריאציות של משקאות טיקי קלאסיים בשימוש במזקל, דבר שלא הופיע באף אחד מהמתכונים המקוריים של הטיקי. ברמה מעט יותר עמוקה התרבות המקסיקאנית בעלת הצבעים העזים, השימוש באייקונוגרפיה של מוות והטקסיות המסתורית שלה מציעים חיבור מעניין לתרבות הטיקי שכבר הייתה קיימת: המסתורין, פולחניות בהוויה מיסטית, טעמי תבלין ומסכות, זיווג מושלם ללא ספק. אי שם במלון בתל אביב מתחבא לו בר שמנסה להחזיק את שתי התרבויות הללו יד ביד, שם את הגולגולת ליד האננס ואת הרום לצד הטקילה, ומייצג רק אחד מני שילובים רבים שהטרנספורמציה של הטיקי בדורנו סיפק. ב"לה אוטרה" יהיה ניתן למצוא את כל האלמנטים ששולחים את האורחים שלו לאי טרופי מרוחק עם משקה טרופי ביד, אך איננו מטפטף קיטש מכיוון שהוא בן כלאיים. לאחרונה יצאו הברמנים של לה אוטרה עם תפריט חדש, כזה שמדבר על וודו ומאגיה שחורה שמרמזת על האיים הקאריביים וניו ארלינס, אותם מקומות שמהם צמח דון ביצ'קומבר.

אז מה זה טיקי בעצם?

עכשיו שהנחנו את הסיפור על קצה המזלג מאז ועד היום, עדיין עומדת השאלה מה הוא טיקי. לטיקי אין באמת הגדרה, יותר קווים מנחים. תרבות הטיקי מכילה בתוכה את הדחף הנוסטלגי לבקתת העץ על אי בתולי, ההרגשה של השחרור והחופש שיכול להתאפשר רק בחופים רחוקים. תרבות הטיקי גם מכילה אלמנט של שפע, דבר שאולי כיום מתגלה כבעייתי במובני המשכיות אבל הוא מרשים ותיאטרלי ומושך. האווירה של טיקי היא אחת של נינוחות כאשר היא כן מעלה אלמנטים מסתוריים ומשאירה אלמנט של סכנה במובן המשחקי ביותר. למרות שטיקי התחיל מסיפור אהבה עם הקאריביים ניתן לראות שגם מתוך הרפרטואר של דון ביצ' ניתן לשלוף קוקטיילים מבוססי ג'ין וקוניאק. העובדה שטיקי עבר טרנספורמציה כל כך רחבה רק מראה כמה ההגדרה היבשה שלו חמקמקה מכיוון שהיא יכולה להכיל כל כך הרבה ווריאציות. אולי זוהי אמירה קצת מוזרה, אבל טיקי הוא אחד מהדברים שאם אתה יודע מהו, אתה תזהה אותו באופן מיידי. אולי עכשיו משאתה, הקורא שלי, מבין קצת יותר מאיפה טיקי מגיע תצליח לזהות אותו כאשר הוא מופיע.

מקורות

Cate, Martin & Rebecca, Smugglers Cove, 2016, Ten Speed Press.

Berry, Jeff, Potions of The Caribbean: 500 years of tropical Drinks and the People Behind Them, 2014, Cocktail Kingdom.

Birdsall, John, Tiki bars are built on cultural appropriation and colonial nostalgia. Where’s the reckoning?, LA Times, https://www.latimes.com/food/story/2019-11-27/tiki-bar-problems

The post קוקטיילים – קוקטיילי טיקי appeared first on בר מאסטר.

וויסקי סאוור – היסטוריה

הקוקטייל וויסקי סאוור הוא שילוב של חמיצות-מתיקות-ונוכחות מעודנת, שהחל את דרכו במאה ה 19 ועדיין נוכח בברים ברחבי העולם. הוא מתאים לאוהבי קוקטיילים מתחילים ומנוסים וגם ברמנים די מעריצים אותו, ושותים אותו. אז איך בעצם הכל התחיל ? הכל מתחיל אצל "הסבא של הקוקטיילים" הלוא הוא הפונץ' שנולד על הספינות של המלחים הבריטים, ממנו התפתח הגרוג Grog שהוא שילוב של רום, ליים ומים ובתחילת המאה ה 19 נולדה משפחת הסאוור Sours הבנויה מ משקה בסיס, מיץ לימון, וסוכר – עם השנים התווספו החלבון והביטרס לקוקטייל.

האזכור הראשון למילה סאוור Sour יש משנת 1856 בכתב יד הכולל 107 סוגים של משקאות מעורבבים ב Mart Ackermans' Saloon בקנדה. הסאוור Sour הופיע שם לצד הפיקס Fix (קטגוריה של משקאות) ללא מתכון או התייחסות מיוחדת. המתכון הראשון לקוקטייל סאוור יש משנת 1862 בספרו של ג'רי תומאס הכולל 3 מתכונים לקוקטייל סאוור – ברנדי סאוור, ג'ין סאוור, וסנטה קרוז סאוור (רום סאוור) – עמוד 59 תחת הכותרת Fixes and Sours.

האזכור הראשון לקוקטייל וויסקי סאוור Whiskey Sour יש משנת 1870 בעיתון של מדינת וויסקונסין, שם משתמע כי הוויסקי סאוור הוא כבר קוקטייל מוכר באותה העת. בהמשך הומצאה כוס ייעודית בשם "כוס סאוור" Sour Glass עבור הקוקטייל, אך היא אינה נראית כבר בברים בימינו…

מתכון לקוקטייל וויסקי סאוור

♦ 50 מ"ל וויסקי אמריקאי – ברבן

♦ 30 מ"ל מיץ לימון

♦ 20 מ"ל מי סוכר

♦ חלבון ביצה – אופציה

♦ גש אנגסטורה ביטרס – אופציה

» אופן הכנה: מנערים את כל המרכיבים בשייקר ומסננים לכוס לואו בול מלאה בקרח.

» קישוט: פלח תפוז

° אם החלטתם ללכת על הגרסה עם הביצה, אז יש לשקשק את הקוקטייל פעמיים – פחת אחת ללא קרח בשייקר, ופעם שנייה עם קרח, כדי לגרום לקוקטייל להקציף בקלות.

טיפ קטן : אפשר להחליף את הברבן בוויסקי מאלט עם נוכחות כבול ואז תוכלו לקבל וויסקי סאוור מעושן – מיוחד מאוד.

נכתב ע"י יוגב מועלם, בר מאסטר – ביה"ס הרשמי לברמנים בישראל | קורס ברמנים.

The post קוקטייל וויסקי סאוור appeared first on בר מאסטר.

הכוסות הם הכלים בהם מגישים את הקוקטיילים והמשקאות בבר, ויש להם תפקיד חשוב מאוד בוויזואליות של המשקה ובחוויה הכללית שבישיבה על הבר. הרי ידוע אנחנו אוכלים ושותים דרך העיניים והרושם הראשוני נקבע ע"י החוש הכי חזק שלנו – חוש הראייה, לכן לכוסות בבר תפקיד חשוב בחוויית שתיית משקאות. חושבים שאתם מכירים את כל הכוסות בבר ? אנחנו בטוחים שלא. קבלו מאיתנו מאמר שמסכם את כל הכוסות בבר. מה שכן, חשוב תמיד לוודא שהכוסות שלכם נקיות ומבריקות.

הכוסות בבר

♦ כוס צ'ייסר Shot Glass– כוס קטנה בעלת נפח של כ 30 מ"ל המיועדת להגשת משקאות בעלי אחוזי אלכוהול גבוהים (וודקה, טקילה וכו') שנהוג לשתות "במכה" אחת כדי לתת "בוסט" של אלכוהול לגוף. כוס צ'ייסר מוכרת בעולם ככוס "שוט" ויש לה מגוון עיצובים.

♦ כוס שוט Shot Glass– ממש כמו צ'ייסר רק בנפח גדול יותר – מכילה כ 60 מ"ל ובעלת אותו ייעוד – לשתות "במכה" ולתת "בוסט" של אלכוהול לגוף. לכוסות שוט מגוון צורות ועיצובים, החל מכוס צרה וארוכה ועד לרחבה ונמוכה. מוכרת גם ככוס "דאבל שוט".

♦ כוס היי בול Hi-Ball או Highball – כוס להגשת משקאות אלכוהוליים עם תוספת משקה קל כגון: וודקה עם תפוזים, ג'ין וטוניק, רום וקולה, וויסקי וג'ינג'ר אייל ועוד. בכוס היי בול תמיד מוסיפים קרח עד לסוף הכוס וגם קשית.

♦ קולינס Collins Glass – כוס להגשת קוקטיילי קולינס או קוקטיילים עם מרכיב מוגז. הכוס מאוד דומה לכוס היי בול ולעיתים לא מבדילים ביניהם. כיום כוסות היי בול וקולינס התאחדו לכוס אחת ולכל כוס גבוהה קוראים היי בול. בעיקרון  כוס קולינס ארוכה יותר, צרה יותר ובעלת נפח גדול יותר.

♦ כוס סלינג Sling Glass – כוס להגשת קוקטיילים מסוג סלינג שהחלו את דרכם עוד לפני המצאת הקוקטייל במאה ה 19. ניתן להגיש בה קוקטיילים ארוכים שמיועדים לכוסות הקולינס. הכוס מאוד דומה לכוס פילזנר המיועדת  להגשת בירות והיא כמובן מזוהה מאוד עם הקוקטייל "סינגפור סלינג".

♦ כוס טיקי Tiki Mug – כוס להגשת קוקטיילים טרופיים ואקזוטיים המכונים קוקטיילי טיקי. כוסות אלה עשויות בדר"כ מקרמיקה עם דמויות של אלים שמקורם בתרבות הפולינזית.

♦ כוס לואו בול/אולד פאשן/רוקס Low-Ball/ Old Fashioned/ Rocks – כוס להגשת משקאות אלכוהוליים שרוצים לשתות בצורה נקייה (ללא תוספות) עם או בלי קרח לפי בחירה. משקאות שמוגשים בכוס זו הם בדר"כ בעלי טעם ולכן נוהגים לשתות אותם "באיטיות" כדי ליהנות מהם. וויסקי, ליקרים ומשקאות מיושנים הם המשקאות הנפוצים בכוס לואו בול. יש גם קוקטיילים המוגשים בכוס זו כגון – קאיפירנייה, מאי טאי ועוד.

♦ כוס מרטיני Martini Glass– כוס להגשת קוקטיילי מרטיני לסוגיהם, עם הזמן החלו להגיש בה גם קוקטיילים נוספים וכיום היא כוס להגשת קוקטיילים. קוקטיילים בכוס מרטיני מוגשים ללא קרח וללא קשית. לפני הכנת            הקוקטייל נהוג לקרר את הכוס ע"י הכנסתה למקרר או ע"י מילוי הכוס בקרח לפני הכנת הקוקטייל ורגע לפני מזיגת הקוקטייל לכוס שופכים ממנה את הקרח.

♦ כוס קופ Coupe Glass / Couppete – כוס שמקורה במאה ה 17 בסביבות 1663 המשמשת להגשת קוקטיילים. בעבר היה נהוג להגיש בה גם שמפניות עד שהגיעה כוס ה"פלוט" שהחליפה אותה. הקוקטיילים בכוס זו מוגשים ללא קרח וללא  קשית. לפני הכנת הקוקטייל נהוג לקרר את הכוס ע"י הכנסתה למקרר או ע"י מילוי הכוס בקרח לפני הכנת הקוקטייל ורגע לפני מזיגת הקוקטייל לכוס שופכים ממנה את הקרח.

♦ כוס ניק&נורה Glass Nick&Nora – כוס להגשת קוקטיילים המזכירה כוס קופ קטנה וצרה יותר. כל קוקטייל שמוגש בכוס קופ/מרטיני ניתן להגיש בכוס זו ולהיפך. הכוס קרויה על זוג בדיוני מתוך הרומן "האיש הרזה". הספר ודמויותיו עובדו גם לסדרת סרטים בשנות ה20 ו ה30.

♦ כוס מרגריטה Margarita Glass – כוס להגשת קוקטייל המרגריטה. מעין הכלאה של כוס קופ עם כוס פלוט. כוס זו החלה להיעלם מהברים וכמעט ואינה נראית יותר. את קוקטייל המרגריטה מגישים כיום גם בכוס קופ ואפילו  בלואו בול.

♦ כוס קוקטייל פוקו גרנדה Poco Grande Glass – כוס להגשת קוקטיילים עם מאפיינים טרופיים ואקזוטיים.

♦ כוס קוקטייל הוריקן Hurricane Galss – כוס להגשת קוקטיילים, די דומה לכוס פוקו גרנדה רק ארוכה יותר ובעלת נפח גדול יותר (אפילו כפול).  הקוקטיילים המוגשים בדר"כ בכוס זו הם בעלי מאפיינים טרופיים ואקזוטיים        בדיוק כמו הפוקו גרנדה.

♦ כוס גובלט Goblet Glass – כוס גובלט היא מעין כוס יין "גסה" בעלת רגל קצרה ועבה. כוס זו הייתה נפוצה במאה 19 להגשת קוקטיילים. כיום אינה נראית יותר בברים.

♦ כוס סאוור Sour Glass – מעין כוס יין קטנה המיועדת להגשת קוקטיילי סאוור והייתה נפוצה במאה ה 19. בעוד שקוקטייל סאוור עם קרח הוגש בכוס אולד פאשנד, קוקטייל סאוור ללא קרח הוגשו בכוס זו. כוס "סאוור" כבר אינה          קיימת בברים וקוקטייל סאוור ללא קרח מוגש כיום בכוס קופ.

♦ כוס ג'ולפ Julep Cup – כוס העשויה מנירוסטה המיודעת להגשת קוקטיילי ג'ולפ. מה שמיוחד בכוס זה שהיא הופכת להיות ממש קפואה בגלל השימוש בקרח כתוש.

♦ כוס מיול Mule Mug – כוס שהיא בעצם ספל העשוי מנחושת ומיועדת להגשת קוקטיילי מיול Mule למיניהם. הכוס התפרסמה עם המצאת קוקטייל ה"מוסקו מיול" בשנות ה 40 קצת אחרי כניסתה של הוודקה לארה"ב.

♦ כוס סניפטר Snifter – כוס להגשת משקאות הברנדי לסוגיהם או משקאות בעלי ארומות. הכוס בנויה בצורה כזאת שהיא מרכזת את הניחוח של המשקה לכיוון האף ובכך ניתן לחוות יותר טעמו וניחוחו של המשקה. המשקה          בכוס זו מוגש ללא קרח וללא תוספת.

♦ כוס טודי Toddy Glass – כוס שנראית בדיוק כמו ספל קפה מזכוכית המיועדת להגשת קוקטיילי טודי שהיו נפוצים במאה ה 18. כיום כנעט ואין מגישים בברים קוקטיילי "טודי" ולכן אין רואים את הכוס כיום בברים. יש קוקטייל    חם אחד שהצליח לשרוד ומוכר בכל העולם והוא Irish Coffee אותו נגיש בכוס זו.

♦ כוס שרי Sherry Glass/Copita – כוס יין קטנה שנסגרת מעט לקראת סופה המיועדת להגשת יינות מחוזקים כמו שרי, פורט ומדירה ומתאימה גם ליינות קינוח.

♦ כוס פלוט Flute Glass – כוס להגשת יינות מבעבעים כגון – שמפניה, למברוסקו, קאווה ועוד. הכוס בנויה בצורה שגורמת לבועות "לברוח" בקצב איטי. כוס זו החליפה את כוס הקופ שבה היה נהודג להגיש יינות מבעבעים.

♦ כוס יין אדום Red Wine Glass – כוס גדולה ו"פתוחה" בעלת רגל המציגה לראווה את יופיו של היין האדום וגם רחבה על מנת לתת לו "להיפתח" בכוס. יין אדום נהוג להגיש בטמפ' של 16-18.

♦ כוס יין לבן White Wine Glass– כוס גדולה וצרה יותר מיין אדום בעלת רגל המציגה לראווה את יופיו של היין הלבן. יין לבן נהוג להגיש בטמפ' של 8-12

♦ כוס פיינט/בוסטון – Pint/Boston Glass – כוס בעלת זכוכית עברה המשמשת להגשת בירה ו/או לסגירה שייקר בוסטון, ויכולה לשמש גם ככוס ערבוב אם אין לכם אחת כזו.

♦ כוס פילנזר Pilsner Glass – כוס צרה וארוכה בעלת תחתית רחבה, לעיתים עם תוספת רגל קטנה ועבה ומיודעת להגשת בירות,  ומאוד דומה לכוס סלינג.

The post מחלקת הכוסות appeared first on בר מאסטר.

האח הגדול – ה Flip פליפ

במאמר הקודם התחלנו להתחקות אחר משפחות הקוקטיילים. האבא של כולם הוא הפונץ' הבריטי שמקורו ב 1632 לערך. היום נכיר את אחד האחים הגדולים במשפחה, הלא הוא הפליפ Flip. בדיוק כמו הפונץ', גם הפליפ החל את דרכו במאה ה 17 ומקורו אצל המלחים הבריטים.

הפעם הראשונה בה הוזכרה המילה Flip הוא במחזה משנת 1695 בשם Love for Love . במילון an Universal Etymological English Dictionary משנת 1721 מוגדר הפליפ כך : "הפליפ הוא מעין משקה של מלחים המורכב מאייל, ברנדי וסוכר ". במקור משקאות הפליפ הוכנו מרום או ברנדי, בירה, מולסה או סוכר שעורבבו וחוממו יחד עם צמח כלשהוא שהקציף את המשקה. בהמשך הגיע הפליפ לאמריקה בעזרת אותם מלחים ושם הוא השתנה מעט, הבירה הוחלפה בביצה וגם נהגו להגישו בגרסה מקוררת יותר מאשר הגרסה המחוממת שהייתה עד כה. עדות לפופולרית של הפליפ ניתן להסיק בספרו של ג'רי תומאס משנת 1862 The Bar- Tender's Guide כאשר הוא מונה 6 מתכונים לפליפ חם וכולם כללו ביצה (הלבן והצהוב). מתכונים ראשונים לפליפ קר יש משנת 1874 בספרו של E.A. Simmons The American Ber-Tender or The Art and Mystery of Mixing Drinks, ובספרו השני של ג'רי תומאס מ 1887 ניתן למצוא כבר 13 מתכונים לפליפ – חמים וקרים.

יקום לתחייה ?

כיום פליפ אינו נראה בתפריטי הקוקטיילים ברחבי העולם, הוא בעיקר קוקטייל של "ברמנים" מובילי דעת קהל ו"מביני עניין", הרבה לקוחות (וגם ברמנים) לא מתחברים לרעיון של חלמון ביצה בקוקטייל שלהם וגם בגלל הסכנות שטמונות בשימוש בביצים טריות. בניגוד לאחיו הגדול – הפונץ' שחוזר לאופנה, הפליפ נשאר (וכנראה יישאר) מאחור עד שיגווע. לצערנו הרב, גם בלימודי קורס ברמנים שלנו איננו מלמדים את הקוקטייל.

איך מכינים פליפ ?

מכיוון שפליפ הוא משפחה של קוקטיילים, יש מגוון רחב של מתכונים.

הרכב הקוקטייל בנוי כך :

♦ משקה בסיס – רום, ברנדי, וויסקי או יין מחוזק (או כל ספיריט שבא לכם)

♦ סוכר לסוגיו (אפשר גם ליקרים לסוגיהם)

♦ חלמון ביצה / ביצה שלמה

» אופן הכנה : מנערים את כל המרכיבים בשייקר ומסננים לכוס קופ או כוס שאתם אוהבים

» קישוט : גרידת אגוז מוסקט

לסיום: מתכון ל Flip של בר מאסטר

♦ 45 מ"ל רום מיושן או רום ספייס

♦ 10 מ"ל אגבה

♦ 15 מ"ל ליקר קקאו

♦ חלמון ביצה

» אופן הכנה : מנערים את כל המרכיבים בשייקר (פעם בלי קרח ופעם עם) ומסננים לכוס קופ.

» קישוט : גרידת אגוז מוסקט, קליפת תפוז.

לסיכום – הכנתי פליפ, טעמתי, היה נפלא. לא כזה רע כמו שזה נשמע. אפילו מפתיע.

נכתב ע"י יוגב מועלם, בר מאסטר – ביה"ס הרשמי לברמנים בישראל

The post קוקטייל פליפ appeared first on בר מאסטר.