כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם קמים ביום החופש שלהם בסוף השבוע מהמיטה עם האנגאובר משובח, ואומרים לעצמם: "לעולם לא עוד". הם אומרים את זה, אבל הם יודעים שהם לא יפסיקו עם האלכוהול. הנוזל המשכר הזה הוא בעל היסטוריה כל כך ארוכה והוא כאן כדי להישאר. לא צריך להפסיק לשתות, פשוט צריך לדעת איך לברוח מהמציאות, אבל גם איפה לשים את הקו האדום. להשתכר עם חן מסוים, ולא עד לא ידע.

הקומיקאי האמריקני האלכוהוליסט וויליאם קלאוד פילדס תיאר את החוויה הזאת במשפט שמסכם אותה הכי טוב: "המציאות היא תוצאה שנוצרה כתוצאה מחוסר באלכוהול".

החומר הזה שנקרא אלכוהול הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האנושית, לפחות ב-13 אלף שנה האחרונות. הוא היה חלק מטקסים פגאניים או דתיים קדומים, אירועים חברתיים ואפילו שימש כתרופה בתרבויות רבות.

ראשיתו ככל הנראה בשנים הקדומות של טרום המהפכה החקלאית, והוא חי ובועט גם היום בעולם המפנק של ימינו. אף אחד לא יודע באמת את מקור האלכוהול ומוצריו ואיך האדם גילה את תהליך התסיסה הקסום, למרות זאת ישנן כמה השערות לגבי סוגיה זו.

גילוי התסיסה: פילים שיכורים לא עוצרים באדום

ישנן הרבה תיאוריות בנוגע לגילוי תהליך התסיסה. תיאוריה אחת גורסת שבני אדם צפו בחיות, בעיקר בפילים, שאוכלות פירות שנפלו מעצים והחלו לייצר תסיסה באמצעות השמרים הטבעיים שבהם. החיות התנהגו בצורה משעשעת, החלו להתנדנד על רגליהן ולשחק אחת עם השנייה, ובני האדם תהו על קנקנן. הפיל שמצויר על משקה האמרולה מתאר בדיוק את המקרה הזה. סיפורי הפולקלור על פרי המרולה שמעורר חשק מיני ונקרא "פרי הנישואים", מדברים על פילים בדרום אפריקה שאכלו פירות שנפלו על האדמה והחלו לתסוס. הפילים השתכרו, הריחו נקבות ממרחק של מאות מטרים ורצו אליהן. בלי לשים לב הם רמסו כמה בני אדם ציידים בזמן שהם רצו להזדווגות.

מתיאוריה נוספת עולה שגילוי האלכוהול והתסיסה יכול להיות קשור לאחסון ועיבוד של דגנים על ידי האדם. ככל הנראה אבותינו הקדמוניים, בתקופת המהפכה החקלאית, אחסנו דגנים בסירים או בסלים בסביבה לחה יחסית. השילוב של הלחות ביחד עם השמרים של הדגנים כנראה גרם לתסיסה שלהם, והוביל לכך שהאדם יכול היה לייצר בירה די פרימיטיבית, אבל בכל זאת בירה.

תיאוריה אחרונה מתוך תיאוריות רבות טוענת שייתכן שהתסיסה דווקא התגלתה באמצעות דבש. באופן טבעי הדבש מכיל כמויות קטנות של שמרים שיכולים ליצור תסיסה כאשר הם נחשפים למים. יכול להיות שהאדם נתקל בדבש מותסס שהוא צרך ישירות, או כזה שהוא השתמש בו ליצירת משקאות.

עדויות לשימוש באלכוהול מישראל ועד סין

העדויות הכי מוקדמות לשימוש באלכוהול התגלו בכפר ניאוליתי בסין בשם ג'יאהו, מלפני 13 אלף שנה. בכפר נמצאו עקבות של אורז מותסס, דבש ופירות בתוך צנצנת חרס.

בנוסף ישנן עדויות ממערת רקפת בהר הכרמל, מלפני 12.5 אלף שנה. העדויות במערת רקפת הן יותר נחרצות מאלה שבסין. בכרמל התגלתה מבשלת הבירה העתיקה בעולם, ובה ישנם עשרות מכתשים החצובים באבן, בחלק מהם נהגו לשמור דגנים לפני שלב ההתססה ואחריו, ובמכתשים אחרים נהגו לכתוש את גרגרי הדגנים.

עדויות עתיקות נוספות לשימוש באלכוהול ניתן למצוא במערת פראנצ'טי ביוון, שבה ארכיאולוגים מצאו חריצי ענבים שהצביעו על צריכת יין לפני 12 אלף שנה. ישנן גם עדויות בארמניה, גיאורגיה ואיראן, שבהן נמצאו כדים מחרס לשמירת יין מלפני 8,000 שנה.

התפשטות האלכוהול בעולם: יין ישמח לבב אנוש

באלפי השנים הבאות האלכוהול התפשט לאיטו בעולם הקדום. במצרים התגלו כדי יין שהמתינו בסבלנות לשובן של המומיות לחיים. בנוסף נמצאו הירוגליפים שתיארו את תהליך ייצור היין. בבבל ומסופוטמיה הבירה תפסה מקום בכל תחומי החיים, והיא שימשה כאמצעי תשלום לפועלים ומנחה לאלים בטקסים דתיים. האלכוהול התפשט גם לצפון אפריקה, ספרד וצרפת.

בסביבות האלף השני לפני הספירה יוון העתיקה גילתה את האלכוהול והייתה השער להתפשטות היין לאירופה כולה. שיכר התמד שנוצר מתסיסה של דבש, גם היה מאוד פופולארי ושגשג במיוחד באותה תקופה.

האלכוהול תפס מקום מרכזי גם בדתות המונותאיסטיות: היהדות והנצרות. הדת היהודית אימצה את האלכוהול לתוך אורח החיים שלה. עד היום אנחנו מברכים בקידוש של שבת ובחגים ואומרים "בורא פרי הגפן". בערב פסח תוך כדי שקוראים בהגדה שותים ארבע כוסות יין, וגם בפורים היהודים מצווים להשתכר "עד לא ידע". אחרי היווסדות הנצרות היין סימל את דמו של ישו שנצלב, ועד היום הנוצרים שותים יין בטקסי המיסה ביום ראשון. ישנה עוד דת מונותאיסטית גדולה – האסלאם. היום לאלכוהול אין שום חלק בעולם המוסלמי, אבל מעניין לדעת שבימים הראשונים של האסלאם האלכוהול עדיין היה מותר ואף רצוי. מוחמד בזמנו הבטיח למאמינים שהם יישתו יין בגן עדן. אחרי שהוא ראה שהמתפללים הגיעו שיכורים לתפילות הוא אסר על שתייה לפני התפילה, ואחר כך היין הפך לאיסור חמור בדת המוסלמית.

במאות הראשונות לספירה התפתחו במצרים, הודו וסין טכנולוגיות זיקוק של בשמים, תמציות, תרופות ומוצרי טיפוח למיניהם. בימי הביניים טכנולוגיות אלה היו כבר מפותחות יחסית ברחבי המזרח התיכון, והגיעו לאירופה באמצעות הצלבנים שהצליחו להעלות את אחוזי האלכוהול במשקאות. בתקופה זו האלכוהול המזוקק יוצר על ידי הנזירים, שהקפידו לחדד ולשכלל את טכניקות הזיקוק. בסביבות המאה התשיעית לספירה החל פרק חדש בהיסטוריה של האלכוהול והופיעו משקאות מזוקקים עם אחוזי אלכוהול הרבה יותר גבוהים, כמו וויסקי ווודקה.

הקולוניאליזם ומגלי הארצות של אירופה הביאו את הגפנים ליבשות החדשות והקימו כרמים באמריקה ואפריקה. המסעות הימיים של הבריטים, ההולנדים והפורטוגלים הביאו את הבשורה החדשה של הברנדי, הרום והג'ין ששינו לנצח את הרגלי השתייה ברחבי העולם.

הטיפה המרה מתגברת על ממשלות ועולה לגדולה

אחרי שהאלכוהול התפשט כמו אש בעיקר בארצות הברית של אמריקה, הסנאט חוקק בשנת 1919 את חוק היובש הידוע לשמצה, שאסר על ייצור, ייבוא ומכירה של אלכוהול בארה"ב. כתוצאה מהקשיים שהחוק הערים על ייבוא וייצוא אלכוהול במדינה, הוא דווקא הביא לשגשוגו אצל שכנותיה: מקסיקו, האיים הקריביים וקנדה. די מהר המאפיונרים האמריקנים הבריחו את האלכוהול מהמזקקות והמבשלות של המדינות השכנות, והחלו לפתוח ברים ומסבאות מחתרתיות. כצפוי, בסופו של דבר החוק לא שרד ובוטל ב-17 בפברואר 1933. בשנים אלה של המאה ה-20 מדינות נוספות בעולם ניסו לחוקק חוק יובש, ביניהן רוסיה, פינלנד, איסלנד ונורבגיה.

בזמן מלחמת העולם השנייה האלכוהול גם היה מאוד נפוץ, שכן בני האדם היו חייבים לשתות כדי לשכוח מזוועות המלחמה, או כדי להיות יותר אכזריים בזמן הלחימה. כך למשל סטאלין אימץ שיטה שדווקא נהגו בה הרומאים בעבר וסיפק לחיילי הצבא שלו כ-300-200 גרם וודקה ביום, כדי שיילחמו שיכורים וללא פחד. תופעה זו הייתה ידועה גם במלחמת 30 השנים במאה ה-17, כשההולנדים התבצרו ושתו ג'ין כדי לקבל אומץ. מנהג זה נקרא "האומץ ההולנדי".

מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ועד ימינו מתקיים עידן רנסנס של עולם האלכוהול. הבירה צברה תאוצה וצצו אלפי מבשלות ברחבי העולם, עם מגוון טעמים רחב. מספרים עצומים של יקבי יין צצו בכל העולם עם יינות שמענגים את החושים.

בנוסף התפתחו מזקקות רבות של ג'ין, וודקה ווויסקי. ישנם אלפי סוגי ליקרים שגם התפתחו מחומרי גלם מגוונים כמו שוקולד, קפה, אגוזים, מגוון רחב של פירות ועוד טעמים רבים. כמובן שבעקבות המגוון הרחב של המשקאות והליקרים התפתחה גם המיקסולוגיה שהיא אומנות הכנת הקוקטיילים, והברמנים ברחבי העולם יוצרים קוקטיילים מרתקים, טעימים, עם הרבה דמיון ויצירתיות. הברים והמפגשים החברתיים שמבוססים על אלכוהול צמחו בכל רחבי העולם, יצרו קשרים בין אנשים והעשירו את החוויות המשותפות של כולנו כבני אדם.

ההיסטוריה של האלכוהול ללא ספק ענפה, מורכבת וארוכה. היא מתפרסת על פני אלפי שנים ושזורים בה כל כך הרבה סיפורים, אגדות, דתות, אלים ומלכים. אין ספק שהטיפה המרה הותירה חותם על האנושות. היא הביאה יצירתיות, אומנות, תרבות, השראה והיא לעולם לא תיעלם מנוף החיים האנושי.

"הפקתי הרבה יותר מהאלכוהול, מאשר האלכוהול גבה ממני" – ווינסטון צ'רצ'יל.