תרבות הטיקי – קווים לדמותה
נכתב ע"י גיא אונגר | בר מאסטר – ביה"ס הרשמי לברמנים בישראל | תודה מיוחדת עבור התמונות לצלם בן יוסטר ובר La Otra
לאחר בלבול קל האם למשוך או לדחוף, הדלת נפתחת, פנים מסבירות מוצאות את האורח כאשר הוא נכנס לראשונה לבר. מוזיקה שמעלה זיכרונות בטעם של קרם שיזוף ואבטיח מתנגנת, התפאורה נראית כמו ירכתיים של ספינה ששתה בין אי לאי, האורח מתיישב במקומו מול הבר, איפה שהקסם קורה. לאחר שיחה קצרה עם הברמן מופיע מולו כוס מפוארת עם פרצוף ששונה בתכלית מזה של המארח שקיבל אותו – פרצוף עז שמסתכל על האורחים במבט זועם, צוחק, או חסר עיניים בעודו שותה משקה מעוטר בעלי בננה, דובדבנים, ראש נענע עשיר ואבקת סוכר צחורה. האם כל זה נשמע לכם מוכר? אם כן יכול להיות שגם אתה נחשפת לתרבות שכיום מתייחסים אליה בשם טיקי, אם לא תחזיקו חזק כי אנחנו נכנסים למים עמוקים.
המונח טיקי הוא אחד שקשה להגדיר אבל קל לזהות, מכיל אלמנטים רבים שנבנו לאורך מאה שנים ומגיע עד לימינו. במובן היבש ביותר טיקי הינו השם המסורתי לפסלים ולגילופים של הפרצופים העזים מהבתרבות הפולינאזית המסמלת את האלים שלהם ואת ראשון בני האדם, אך איך המונח הזה התגלגל למושג שאוחז בתוכו תרבות שלמה ותקופה בהיסטוריה האמריקאית? אתן הסבר קצר על מאיפה ומתי נולד המונח כפי שאנו מתייחסים אליו, מה האירועים העיקריים שעיצבו את התרבות הזו וכיצד היא עולה ומתפתחת גם כמאה שנה לאחר עלייתה.
תחילתה של תרבות הטיקי
ארנסט ריימונד באומונט גרנט היה ילד שנשם את הקאריביים – למרות שהרבה פרטים לגבי נעוריו במחלוקת עד ימינו, ידוע שריימונד הצעיר התלווה לסבו כאשר הוא תחזק את עסקי ה"ייבוא" המשפחתיים. ריימנוד הצעיר ספג את הקאריביים כאשר סבו הבריח ממיטב הרומים של ג'מייקה לניו אורלינס אשר נמצאת בתקופת יובש. הססגוניות הקאריבית והנהנתנות של הרובע הצרפתי של ניו ארלינס ושפע התבלינים שלהם היו רק שלב ראשון בהשראותיו. בהגיעו לגיל 18 ריימונד לקח את הכסף שהוריו שמרו בשביל שיוכל להשקיע בהשכלתו, אבל ריימונד רצה השכלה מעט שונה מזו שתכננו הוריו, וכך בעצם ריימונד לקח את חסכונותיו ויצא למסע בקאריביים. שש שנים לאחר מכן הנער חוזר כגבר בן 24 שראה יותר מהקאריביים ומהעולם מרוב האנשים שחיו בתקופתו ואסף אינספור הרפתקאות. מה שריימונד לא אסף באיים זה כסף, ולמרות שהגיע עם ארגזים של מסכות, חפצי קדושה פולינזיים וגילופי עץ לריימונד לא היה דולר אחד לשמו. בשלב זה ריימונד לקח כל עבודה שיכל ממנקה כלים ועד לשרת, דבר שנתן לו לפגוש דמויות בסצנה המתפתחת של הקולנוע בהוליווד ששם עבד לתקופה כיועץ אווירה שעזר בהפקות זולות שניסו לתפוס את הרוח הקאריבית שהכיר כל כך טוב. לאחר שאגר מספיק כסף ריימונד רכש מתפרה ישנה והעביר לה טרנספורמציה – מאחורי שער מאולתר שעליו השלט "דון ביצ'קומבר" (שמתרגם לדון אשר תר את החוף) ביתן עץ רעוע למראית העין ישב כמו באי קאריבי קטן שלו ושל אורחיו. המקום לא היה לגמרי אלגנטי, אפילו היה ניתן להגיד שהיה בעל אופי מחוספס, אבל זה לא רק האווירה שמשכה למקום אורחים, אלו היו המשקאות!
דון ביצ'קומר מכה את הוליווד
דון ביצ'קומבר התחיל את חשיבתו על קוקטיילים מהמחשבה על אולי העתיק שבקוקטיילים, שהוא הפאנץ' של השותלים (planters), וניסה לערבב מחדש את המרכיבים מהחרוז שעזר בהכנתו: "אחד חמוץ, שני חלקים מתוק, שלושה חלקים חזק וארבעה של חלש" (להרחבה לגביי פאנצ'ים כתבת פאנץ של יוגב מועלם) דון ביצ'קומבר החל לשלב במשקאות שלו תבלינים שנחשף אליהם במסעותיו. הוא השתמש בשילובים של רומים שונים בכדי להגיע לטעמים חדשים, בנה שכבות על גבי שכבות של פירות אקזוטיים והשתמש בכל תזקיק שיכל לשים את ידיו עליו. דון שילב את הכלים שרכש מתקופתו כיועץ והחדיר אלמנט תיאטרלי מובהק לבר שלו, מוזיקה ואווירה שהייתה כמשגרת את אורחיו לחוף נידח חסר דאגות. במהרה הסגנון משך אליו קהל שלם של מפורסמים מהתקופה ודון התחיל להתרחב עד לאימפריה שהמציאה אסקפיזם, חוויה של חופשה באיים ואת המסתורין האקזוטי שהביא ממסעותיו מבלי תחושת הכבדות שהייתה קיימת במועדוני תקופתו. ביצ'קומבר התמיד באלמנט התיאטרלי החזק בכוסות שהשתמש, במקרים רבים מכילים את הפרצופים העזים שמשם הטיקי זכה לשמו. מתחרים רבים עלו כדי לנסות לעלות על אותו הגל, אבל ריימונד היה גולש ערמומי ודאג שכל המתכונים שלו יהיו סודיים אפילו מהצוותים שלו – בכדי לשמר את סודיות המתכונים שלו דון דאג לייצר תערובות של מיצים טבעיים, סירופים ותערובות תזקיקים אך ורק בעצמו, והצוותים שעבדו תחתיו ידעו רק להשתמש בכמויות מסוימות של "תערובת מספר 4" לצד "תערובת מספר 8" וכו'. למרות זאת עלו עוד דמויות שפתחו ברים דומים שדגלו בתיאטרליות ובאופי האקזוטי והמסתורי שדון ייסד. המוביל ביניהם היה ויקטור ג'ולז ברגרון, שנתן לעצמו את הכינוי "הסוחר ויק". ויק בעצם בנה על הקונספט של ביצ'קומבר והוסיף אלמנטים רבים מהתרבות של הוואי ופיתח קוקטיילים רבים ששילבו מרכיבים מכל קצות העולם. הפופולאריות של התרבות איגדה בתוכה את כל המסתורין והאהבה של האקזוטי והייתה לעצמאית מהברים, ונכנסה כענף לעיצוב ולאופנה. אך כל זאת היה בפני מפולת.
מלחמת המחיים (Revivalists) – שובו של הטיקי
לאחר שנים רבות, בשנות התשעים, לאור האורבניזציה האינטנסיבית והנוסטלגיה, החלו כמה אנשים לחפש שאריות של תרבות אמריקאית שהתחילה להתמוגג לדפי ההיסטוריה. לאחר שהסגנון והתרבות הוגדרו כטעם רע, קיטש', וניצול של תרבויות רחוקות, היו אלו שתרו את ארצות הברית בחיפוש של שרידים של אותה תרבות. כוסות, פסלים, כיסאות עץ ומסיכות התפזרו ברחבי ארצות הברית והיו למעין חיפוש מטמון עבור כמה אנשים שהתאהבו בתרבות הזאת בין אם בחייהם או מתוך חשיפה אליהם כחוקרים תרבותיים. סוון קירסטן ואוטו וואן סטרונהיים היו אנשים שנחשפו לתרבות הרבה לאחר דעיכתה, אך ההתאהבות במחשבה האופטימית והצבעוניות של הטיקי החלו להחזיר מעט עניין בתרבות הנשכחת. ג'ף ברי היה צעיר כאשר נחשף לתרבות הטיקי, אבל האהבה שלו לתחום הייתה כה חזקה שרק כאשר היה אדם מבוסס כלכלית הוא ואשתו החלו לתור את ארצות הברית בחיפוש אחר ברי הטיקי האחרונים ששרדו, ובעצם ג'ף התחיל בעבודת קודש שבה אסף, שיחזר וחקר כל תרבות הטיקי לא מהמובן החיצוני תרבותי, אלא בעזרת אישתו הברמנית ג'ף התחיל לשחזר את הסודות שדון ביצ'קומבר הצליח להשאיר חבויים. לאט לאט החלו תנועות אשר התעניינו בתרבות הנשכחת והחלו להחיות את העניין בה. מסוייורים בברים לאירועים שבהם התאספו החובבים של הז'אנר, התחיל להיות ביקוש לסגנון, וזה הביקוש הזה שהחל להחיות את העניין בתרבות ובסגנון שלה מאחורי הבר.
טיקי מודרני – מה זה ?
כשתרבות הטיקי חוזרת לתודעה דבר זה קורה יד ביד עם הרנאסנס של עולם הקוקטיילים בכללי, ולאחר שנים רבות של משקאות מתוקים בשמות מביכים וצבעים זרחניים, יש רוח של יצירתיות וחידוש בכלל העשייה מאחורי הבר. הסגנון של הצבעוניות, העושר, והאסקפיזם הטרופי נהיה מושג נוסטלגי שיש בו כוח, אבל הקוסמופוליטניות העולמית גרמה לכך שעוד תרבויות מרחבי העולם החלו לעלות לתודעה, והשילוב שלהם עם טיקי היה בלתי נמנע. שילובים כגון טיקי- אפל או טיקי אלגנטי החלו לעלות לפני השטח. השימוש במגוון תזקיקים, ליקרים ותבלינים שהיה מסורתי לטיקי נהיה חסר גבולות כאשר אנשים יכלו לשים ידם על תזקיקים מסורתיים ממקסיקו, ליקרים חדשניים בטעמים מקפה שחור ועד ליקרי וורדים, תערובות תה מסורתיות מסין ומיפן ואמצעים מודרניים להביא את כל אלו בייחד, האופי של הקוקטיילים שדון ביצ'קומבר החל סוף סוף יכלו לבוא לביטוי בדרך שהוא מעולם לא היה יכול לדמיין. כיום יש מיזוגים תרבותיים רבים בין טיקי לתרבויות שאינן בקאריביים. ישנן דוגמאות רבות לשילוב של טיקי עם תרבויות מזרחיות כאשר החופים של ויאטנם, קמבודיה ותאילנד שבו למקום חיובי בדמיון החברתי. ניתן לראות שאהבה לטיקי גרמה לרבים לשאול את עצמם האם הוא בעצם פסול בהיותו הדוניסטי ומזיק לסביבה בדרישות שלו לפירות טריים וקישוטים נהנתנים, דבר שגרם לעלייה של תנועה שמנסה למצות את המוצרים עד תום ולייצר משקאות טיקי משאריות שנקראת טראש טיקי (טיקי מהאשפתות).
דוגמת הבית – La Otra
אחד מחביבי עולם הקוקטיילים המודרני הינו מזקל, תזקיק אגבה מסורתי שיוצר במקסיקו שנים רבות לפני שטקילה היה מוצר שגור בפי כל. כתוצאה ישירה מהטעם המעושן והייחודי שלו תוך כך שהוא משמר את הרעננות והחדות של משקאות לא מיושנים, המזקל החל למצוא את עצמו בכל ווריאציה של קוקטייל תחת הירח. החיבה של ברמנים למשקאות מקסיקנים בצירוף העליה הקולינארית של מאכלים מקסיקניים, החלו לצוץ להם ברים מקסיקניים ברחבי העולם שמעלים את התרבות הזאת על הנס. בשלב זה החלו רבים להתנסות עם וואריאציות של משקאות טיקי קלאסיים בשימוש במזקל, דבר שלא הופיע באף אחד מהמתכונים המקוריים של הטיקי. ברמה מעט יותר עמוקה התרבות המקסיקאנית בעלת הצבעים העזים, השימוש באייקונוגרפיה של מוות והטקסיות המסתורית שלה מציעים חיבור מעניין לתרבות הטיקי שכבר הייתה קיימת: המסתורין, פולחניות בהוויה מיסטית, טעמי תבלין ומסכות, זיווג מושלם ללא ספק. אי שם במלון בתל אביב מתחבא לו בר שמנסה להחזיק את שתי התרבויות הללו יד ביד, שם את הגולגולת ליד האננס ואת הרום לצד הטקילה, ומייצג רק אחד מני שילובים רבים שהטרנספורמציה של הטיקי בדורנו סיפק. ב"לה אוטרה" יהיה ניתן למצוא את כל האלמנטים ששולחים את האורחים שלו לאי טרופי מרוחק עם משקה טרופי ביד, אך איננו מטפטף קיטש מכיוון שהוא בן כלאיים. לאחרונה יצאו הברמנים של לה אוטרה עם תפריט חדש, כזה שמדבר על וודו ומאגיה שחורה שמרמזת על האיים הקאריביים וניו ארלינס, אותם מקומות שמהם צמח דון ביצ'קומבר.
אז מה זה טיקי בעצם?
עכשיו שהנחנו את הסיפור על קצה המזלג מאז ועד היום, עדיין עומדת השאלה מה הוא טיקי. לטיקי אין באמת הגדרה, יותר קווים מנחים. תרבות הטיקי מכילה בתוכה את הדחף הנוסטלגי לבקתת העץ על אי בתולי, ההרגשה של השחרור והחופש שיכול להתאפשר רק בחופים רחוקים. תרבות הטיקי גם מכילה אלמנט של שפע, דבר שאולי כיום מתגלה כבעייתי במובני המשכיות אבל הוא מרשים ותיאטרלי ומושך. האווירה של טיקי היא אחת של נינוחות כאשר היא כן מעלה אלמנטים מסתוריים ומשאירה אלמנט של סכנה במובן המשחקי ביותר. למרות שטיקי התחיל מסיפור אהבה עם הקאריביים ניתן לראות שגם מתוך הרפרטואר של דון ביצ' ניתן לשלוף קוקטיילים מבוססי ג'ין וקוניאק. העובדה שטיקי עבר טרנספורמציה כל כך רחבה רק מראה כמה ההגדרה היבשה שלו חמקמקה מכיוון שהיא יכולה להכיל כל כך הרבה ווריאציות. אולי זוהי אמירה קצת מוזרה, אבל טיקי הוא אחד מהדברים שאם אתה יודע מהו, אתה תזהה אותו באופן מיידי. אולי עכשיו משאתה, הקורא שלי, מבין קצת יותר מאיפה טיקי מגיע תצליח לזהות אותו כאשר הוא מופיע.
